מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפורה סלע נולדתי בישראל בחיפה בשנת 1947, להורי משה ויהודית קנפס (ז"ל) .

ילדותה של סבתא

למדתי בבית הספר הריאלי בחיפה ביסודי, ואחר כך גם בחטיבה ובתיכון עם חברותיי רותי, מירי, רבקה ועוד. השעורים  שאהבתי בעיקר היו אמנות ועברית (שפה). אחרי בית הספר הלכתי הביתה לאכול ולהכין שיעורים, ולאחר מכן נפגשתי עם חברות או הלכתי לתנועת הנוער בצופים.

תקופת הצבא

בצבא שירתתי בבסיס גולני בשלישות  כפקידת דואר. בתפקיד זה קיבלתי את כל הדואר של החטיבה, וחילקתי אותו לכל המשרדים במחנה.

פעמים בשנה יצאה חטיבת גולני לאימון: בחורף יצאנו לאימון בצפון הארץ- בגליל, ובקיץ יצאנו לנגב בדרום הארץ.

לימודים בטכניון וקריירה

אחרי הצבא הלכתי ללמוד בטכניון. רציתי ללמוד עיצוב גנים ונוף, אך לצערי לא היו מספיק נרשמים, ולכן לא נפתחה מגמה כזו בטכניון. הציעו לי ללמוד שרטוט בניין ועיצוב פנים, וזה מה שלמדתי, אבל אני עדיין אוהבת לקנות פרחים ועיצבתי את המרפסת בעצמי.

לאחר מכן עבדתי בעיצוב מטבחים במשך שלוש שנים ובהמשך עבדתי במשרד העבודה במשך עשרים ושלוש שנים.

חיים במסגרת המשפחה

בשנת 1972 התחתנתי עם שאול בעלי (ז"ל) ולאחר שנתיים בשנת 1974 בבית חולים בני ציון בחיפה, נולד הבן הבכור אורן. בשנת 1976 נולד אלון ובשנת 1981 נולד איל. התגוררנו במשך כשלושים שנה בקריית ביאליק, ולאחר מכן עברנו לקריית חיים, ושם אני גרה עד היום במשך עשרים ואחת שנים.

בעבר היינו נפגשים מדי פעם בימי שישי  לארוחות משפחתיות. לא כל כך נפגשנו בשנים האחרונות, כששאול היה מאוד חולה, אמנם הזמנתי את הילדים ונכדי אבל לא לארוחות. לפעמים הייתי באה אליהם בחגים, בימי הולדת או לסתם מפגש.

המחלה של סבא

לפני שמונה וחצי שנים שאול עוד היה בריא, הוא היה עוסק ברוב זמנו בריצה, שלוש פעמים בשבוע הוא היה רץ עשרה קילומטרים. פעמיים בשבוע הוא רקד ריקודי עם, ובזמנו הפנוי היה מתקן כל דבר שהתקלקל בבית. שאול גם היה משתתף בתחרויות ריצה.

בגיל שבעים ושתיים שאול עבר אירוע מוחי, שהותיר אותו משותק ברגל וביד ימין. במשך ארבעה חודשים, הוא היה בשיקום בבית החולים רמב"ם בחיפה, ולאחר מכן עברנו לשיקום בבית חולים אחר. אני הייתי איתו ביחד כל הזמן, הילדים והנכדות באו לבקר אותנו שם, שאול שמח מאוד לראותם מדי שבוע. שאול השתחרר לאחר ארבעה חודשים אך לא יכול היה לחזור לפעילויות שכול כך אהב.

כיום אני בת שבעים ושש, אני גרה בקריית חיים, יש לי שלושה בנים, שש נכדות ונכד אחד.

הזווית האישית

ציפורה: הפעילות עם צוני הייתה מאוד מהנה, היא למדה הרבה דברים שלא ידעה עלי ועל שאול. הפעילות הייתה יותר מלבוא ולראות אותה לומדת, אלא גם לדבר איתה, לשחק ולהקשיב. גם מחוץ לבית הספר היא שמחה יותר לראותי, שיחקה איתי יותר , צחקה איתי יותר ובכללי הייתה יותר פתוחה.