מאגר סיפורי מורשת

שמי דליה ברק, דליה זה ענף של גפן שצומח כלפי מעלה. אני משתתפת השנה עם נכדתי אלה בפרוייקט "הקשר הרב דורי".

נולדתי בארץ ב26.6.1933 בבי"ח ליולדות בתל אביב, וגדלתי במושבה רעננה.

נולדתי למשפחה חקלאית, היו לנו שדות של חיטה, שעורה, פרדסים וגם גידלנו תרנגולות בחצר. כילדים עזרנו במשק ,בכל העבודות ואהבנו מאוד להיות בחוץ בטבע. מסביב למושבה היו הרבה פרדסים, ושדות של תבואה וגם ירקות. אהבתי לטפל בסוסים וגם לרכוב. בתחילה גרנו בצריף, אך לאט לאט נבנה הבית ונוספו חדרים. אמא שלי אהבה פרחים, והיו לנו גם עצי פרי כמו אשכוליות תפוזים וגויאבות.

הייתי חברה בתנועת הנוער "המחנות העולים". מטרת התנועה הייתה,  יישוב הארץ בקיבוצים, בדרך חיים שיתופית, מתוך רצון להגשים את חיי עבודת האדמה והתנגדות לחיים עירוניים. שאפנו להקדיש את חיינו למען המטרות הלאומיות (עבודה והגנה). הרבנו לטייל בארץ להכיר אותה מהצפון עד הדרום.

החלום שלי

החלום שלי היה ללכת לבנות יישוב שיתופי, במקום שהוא חשוב מבחינה ביטחונית (לשמור על גבולות הארץ). התקופה היא ראשית שנות ה- 50, קצת אחרי מלחמת העצמאות. כל הנוער לאחר סיום הלימודים גויס לצבא. אנחנו גויסנו לנח"ל (נוער חלוצי לוחם), שאליו התגייסו חברי תנועות הנוער שחלמו על "הגשמה",  זאת אומרת התיישבות ובניית קיבוצים. הדרך הייתה שנה של אימונים בצבא כאשר המחנות שלנו היו בתוך הקיבוצים. עבדנו בקיבוץ בענפים השונים: ברפת, בשדה, במטעים, וגם בבתי ילדים או במטבח. מידי פעם הוציאו אותנו לאימונים צבאיים.

במסגרת ההכשרה הצבאית חולקנו לשתי מחלקות: אחת בקיבוץ מנרה והשנייה בחולתה. ההכשרה מנתה מאה ועשרים חברים. רצינו להקים קיבוץ חדש בעין גדי או מקום גבולי אחר. התנועה האחראית על התיישבות החליטה שנלך לחדש את קיבוץ "מחניים".

ההתיישבות בקיבוץ מחניים

לקיבוץ מחניים בגליל העליון יש היסטוריה ארוכה. הוא נוסד על ידי חסידים ממזרח אירופה ב 1898. נעזב בגלל מחסור במים, וקשיים אחרים. מספר גופים עברו במקום במשך השנים, אך עזבו מחוסר מים. מחניים נוסד כקיבוץ בשנת 1939 ועבר תקופה קשה במלחמת השחרור. הוא ספג הפגזות מהצבא הסורי שהגיע עד קרוב מאוד  לישוב. התנועה הקיבוצית התחשבה במצב הקשה של האנשים, והחליטה להעבירם לישובים מסודרים, שיש בהם בית ספר, כדי שיחיו בצוותא עם ילדיהם.

גרעין מחנות העולים שגמר את שירותו בנח"ל, התיישב בקיבוץ והחל לשקמו, לפתח ענפים: תעשייה רפת, דיר, פלחה, גן ירק, בריכות דגים ומטע. העבודה הייתה רבה. נבנו בתים ונולדו ילדים. שבע שנים עבדתי בלול, גידלתי אפרוחים ותרנגולות, יחד עם גידול הילדים שלי. היה קשה אבל היינו צעירים, ובין לבין גם שרנו ורקדנו וחשבתי שאני מגשימה את החלום.

הזווית האישית

אלה: "המפגשים האלה תרמו לי ידע, למדתי הרבה דברים חדשים. למדתי על סבתא שלי, על התקופה של פעם, ועל איך נבנה הקיבוץ שאני גרה בו. היה לי מעניין במפגשים לשמוע את הסיפורים של הוותיקים. אני חושבת שהרבה יותר קל לחיות היום".

דליה: "אני מודה על ההזדמנות להשתתף בפרויקט הקשר הרב דורי, שנותן הזדמנות ליצור קשר, ונושא משותף עם הדור הצעיר, להעביר לו מקורות חיינו, מתולדות היישוב בארץ. אני התרגשתי מהמפגש הזה, מהפעילויות והחוויות שעברנו ביחד, תודה לכל העושים במלאכה.