מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי משה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם זהר נכדתי, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת הנוגע לחלומי להיות טייס, והשתלשלות אותו חלום.

כשהייתי בן 17 פרצה מלחמת יום הכיפורים. גרתי במושב זכריה. במושב עסקתי בחקלאות, במשק הוריי. עבדתי עם אבי בגידול פרחים מסוג כלניות ונוריות וראיתי כל היום מטוסי קרב חגים בשמים. שמענו ברדיו על המלחמה שהתנהלה, וגיבורי המלחמה היו טייסי הקרב. תושבי המושב וחברים שלי דיברו ללא הפסקה על טייסי הקרב ועל התרומה הגדולה שלהם למען מדינת ישראל וביטחון המדינה. גמלה בליבי החלטה להתנדב ולהיות טיס קרב, היה לי חלום להיות טייס קרב. כחצי שנה לאחר מכן התגייסתי לצבא וביקשתי להיות בחיל האוויר על מנת להיות טיס קרב. עברתי בדיקות ראשוניות ולצערי הרב הודיעו לי שאני לא מתאים לתפקיד.

לא השלמתי עם ההחלטה של הצבא ועשיתי הכול על מנת שבכל זאת אתקבל לחיל, סירבתי פקודה ולא הסכמתי להתגייס לשום חיל, על אף ששלחו אותי למעצר ללילה אחד. למחרת הייתה לי שיחה עם מפקד הבסיס, בה הוא הסביר לי כי אין לי מספיק השכלה לצורך גיוס לחיל האוויר ולהיות טיס.

מפקד הבסיס אמר לי: "כל חיל שתבחר, אתה תתקבל לשם". לכן בחרתי להתגייס לגולני. במהלך השירות שלי בגולני רוח ההתנדבות ליוותה אותי, לכן נתתי את כל כולי לצבא. מהרגע הראשון שלי בצבא סחפתי אחריי את שאר החיילים, הייתי כאח גדול עבורם ומנהיג (לימים הסתבר שניחנתי בכושר מנהיגות טבעי, שכן אני משמש כיום כ- 35 שנה ברציפות יו"ר וועד הישוב שבו אני מתגורר, כמו כן שימשתי בתפקיד סגן ראש מועצה במשך עשר שנים). סיימתי טירונות כמצטיין פלוגתי וקורס מ"כים מצטיין גדודי. נהניתי מאוד לשרת בגולני ובמהלך השירות הצבאי שלי השלמתי תואר ראשון במנהל עסקים, אולם החלום שלי להיות טייס לא התגשם.

הזוית האישית

זהר הנכדה המתעדת: סבא אומר שהוא הופתע מהשליטה שלי במחשב. אני, זהר, והופתעתי מהסיפור של סבא על הצבא. אני יודעת שסבא אוהב את המדינה שלנו והוא מתנדב במשטרה, ושמחתי לשמוע על פרטי התרומה שלו לצה"ל ומידת הנחישות שלו.