מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית טנא, נולדתי בישראל בשנת 1952 למשפחת עמיחי. אבא שלי היה איש צבא, לכן בילדותי נדדנו כל שנה למקום אחר, בהתאם למקום בו הוצב לשרת.

מה גרם לחלום להתבשל?

כשהכרתי את משה'לה והחלטנו להתחתן, היה לי ברור שאני רוצה מקום משלי, בטוח, יציב ומוגן. לכן החלום להקים מקום רק שלנו, בו נעשה ונבנה מבראשית, בער בנו מההתחלה. עוד בטרם נישאנו חיפשנו לנו מקומות אפשריים להתיישב בהם, אך אז החיים סחפו אותנו למקום אחר.

באביגדור בנינו בית ומשק, אך החלום לא נגוז. הוריו של משה'לה, ברכה וסנדר, קראו לנו לאביגדור להיות בנים ממשיכים. נענו לקריאה ובאנו. התחלנו לפתח את המשק, הקמנו רפת חלב, בנינו בית, ונולדו הילדים, וחיינו את חיינו.

אך החלום לא נגוז.

יש, יש, מצאנו, מצאנו!

בשנת 1999 ירדנו לאילת לחופשה, וראינו בדרך את חוות הבודדים ברמת הנגב. הבנו מיד שזה חלון ההזדמנות שלנו. לאט לאט פיתחנו אותו, בדקנו את הנתונים, אספנו מידע, חשבנו עם עצמנו, עם הילדים, עם הקרובים לנו, והחלטנו שזהו זה!

ו…התחלנו דרך ארוכה ומייגעת, רצופת תקוות ואכזבות, התלהבות וחששות, שמחה ועצב. דרך ארוכה רצופה בירוקרטיה מתישה ומייאשת, במהלכה למדנו על עצמנו ועל כוחנו, על הגופים מולם עבדנו, על אנשים שהושיטו יד וגם כאלו שלא.

שנה שלמה חיפשנו את המקום הפיסי המתאים, וכשראינו אותו ידענו מיד שזהו זה. במדבר היפה, בין ירוחם לשדה בוקר. המקום רחב ידיים ושטוח, עם דרך רחבה ונגישה, ממש מתאים להקמת רפת במדבר.

לאחר האישורים הרבים שנאלצנו לקבל מגורמים כמו מנהל מקרקעי ישראל, הצבא, רשות שמורות הטבע, משרד החקלאות, רשות העתיקות, מועצה אזורית רמת נגב, מועצת החלב, החטיבה להתיישבות, התחלנו בתכנון ובהכנת השטח לבנייה. שישה חודשים משה'לה שהה במקום וניהל את הבנייה, כשנדב ויהב, הבנים, עוזרים לו, ועינה, בתנו, ואני, נשארנו באביגדור להחזיק את המשק והרפת.

הבנייה כללה יישור השטח, הכשרת דרכים, בניית סככות, בניית מכון חליבה, הסדרת מערכת מים, הסדרת מערכת ביוב, הסדרת מערכת חשמל.

בתאריך 1/2/2005 התחלנו להוריד את העדר. באותו בוקר נחלבו הפרות באביגדור, הועלו על משאיות ונסעו דרומה. במקביל הועברו גם מיכל החלב ופריטים נדרשים אחרים. באותו ערב הפרות כבר נחלבו בחווה במכון החדש.

למחרת הורדנו את היונקים, ואחריהם לסירוגין הורדו העגלות.

הנה התוצאה – החלום שהתגשם

כל יום כשאני צופה על החווה ועל הנוף המדהים סביב, אני מרגישה שהגשמנו חלום ענק. חלום של חלוציות והתישבות, כשאנחנו הכל: החולמים, המתכננים, המעצבים, המבצעים, המנהלים, המפעילים, והפועלים. כשבירכתי על מעשה ידינו בטקס הפתיחה, כך אמרתי: "לו יהי, ונצליח במעשינו, והמדבר יאיר לנו פניו ויחזיר לנו אהבה, כאשר אהבנו אותו ובחרנו בו. ותודה גדולה לבורא עולם שנתן לנו את ההזדמנות, האפשרות, היכולת והכוח להגשים חלום זה".

הזוית האישית

גילי: אני מאוד נהניתי בתכנית. למדתי ורכשתי ידע חדש מסבתא וגם מסיפורים ושיתופים של משתתפים אחרים בקשר הרב דורי. אני מרוצה מהסיפור של סבתא ושלי, ומהתהליך שעברנו יחד בתכנית.

סבתא אורית: גילי ואני לא גרות קרוב. גילי גרה במושב אביגדור, ואני בחווה ליד ירוחם. אנחנו לא נפגשות כל כך הרבה, ובדרך כלל המפגשים כוללים בני משפחה נוספים. תכנית זו הביאה את שתינו להיות יחד, לדבר, לשתף, ולחוות ולבלות. בשבילי זו הייתה הזדמנות לראות בגילי צדדים נוספים של בגרות, התעניינות, למידה, השקעה, שיתוף, הבנה והכלה.