מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'נטה קוזיקרו נולדתי בשנת 1945, בסיום המלחמה ברומניה הקומוניסטית, חמישית מתוך שישה אחים ואחיות.

שמות הוריי היו אברהם וחיה דינה קוזיקרו, אמי, חיה נפטרה כשהייתי בת שתיים עשרה, הייתה לה מפרצת במוח. אבי, אברהם עלה איתנו לארץ. בילדותי גדלתי בעוני גדול, אמא נפטרה, אבא עבד כל היום וכשלא היתה אמא בבית, אז אני דאגתי לכל אחיי, הכנתי לכולם ארוחות, עשיתי כביסות וגיהוץ. אך החלום שלי תמיד היה להיות רופאה. אחותי הייתה רופאה ואני הרגשתי שאני גם רוצה ללמוד רפואה

עלינו כולנו לארץ כשהייתי בת שמונה עשרה וחצי, בשנת 1965.  הגענו לכרמיאל לשיכון היחיד שהיה שם, ואחרי שבוע עברתי לגור בקיבוץ "עין דור" שם למדתי עברית באולפן. לאחר ארבעה חודשים בארץ הגשמתי את חלומי, ונרשמתי ללימודי רפואה ורנטגנאות בבית החולים "קפלן" ברחובות, התחלתי ללמוד בבית חולים "קפלן", כטכנאית רנטגן. לא ידעתי כל כך עברית, לכן הייתי משננת את החומר בעל פה על מנת להצליח במבחנים. כעבור שנתיים התחלתי לעבוד בבית חולים בעפולה.

יעקב בעלי הגיע לכרמיאל בחודש מאי, והחל לחזר אחריי, גם תוך כדי הלימודים. לאחר שנה התחתנו בעכו, בשנת 1967. החתונה היתה פשוטה ולאחריה חזרתי אל לימודים. לא היה לנו דבר ביחד, אבל לאט לאט  צברנו הון ומקצוע. עבדתי רצוף במשך שלושים וחמש שנה בתור טכנאית רנטגן מוסמכת.

גידלתי שני ילדים: דורית וחנן, דורית נשואה עם שבעה ילדים, וחנן עם שלושה ילדים בניהם עידו הנכד הקטן.

כעבור זמן רב בתור רנטגנאית, התחילה מלחמת יום כיפור בשנת 1973. אני הייתי אמא לשני ילדים קטנים. ילדה בת חמש וילד בן תשעה חודשים, בנוסף בעלי היה במילואים. היה לי מאוד קשה רגשית כי עבדתי בין ארבע עשרה שעות לשש עשרה שעות ביממה, וזאת מפני שהייתי צריכה לטפל בחיילים הפצועים, הנשים של "ויצו" טיפלו בילדיי ובילדים של כל הצוות. בתחילת המלחמה לא יכולתי לראות את ילדי, אך אחרי שבועיים הגיע צוות מחיפה שעזר לנו ואני יכולתי לעבוד רק שתיים עשרה שעות ואז יכולתי לראות את ילדי. הייתי מאוד מרוצה שיכולתי לראות את ילדי וגם לעזור לפצועים.

לסיכום, עבדתי שלושים וחמש שנה ברציפות למען אנשים מסביבי ולמעני, וממשתי את החלום שהיה לי לעסוק ברפואה.

לפני חמש עשרה שנה בהיותי בת שישים ושתיים יצאתי לפנסיה. העבודה האחרונה שהייתה לי, הייתה בקופת חולים "כללית" במרפאת "לין" בחיפה, מאוד אהבתי לעבוד שם והצטערתי לעזוב. עם זאת החופשה הארוכה הזו מאוד נעימה לי, אני עושה דברים שחלמתי לעשות מזה זמן, הולכת לסרטים, שומעת הרצאות, רוקדת ריקודי בטן ועושה ספורט. אני מאוד נהנית לעשות בכל יום רק מה שאני רוצה, ובעיקר נהנית מנכדיי האהובים.

הזווית האישית

עידו: בעבודה היה לי מאוד כייף להיות עם סבתא שלי, עבדנו ברצינות ביחד, גיליתי עליה דברים חדשים שלא ידעתי. אני חושב שיש ערך גדול לעבודה המשותפת במסגרת בית הספר, גם מבחינת הגיבוש המשפחתי, וגם מבחינת הלמידה שלי על סבתא שחייה המון המון שנים לפני.

סבתא: אני מקווה מאוד שעידו ימשיך להיות ילד חכם ולתת תשומת לב למי שהוא אוהב ואני מרגישה זאת. אני חושבת שהעבודה היא אמיתית ועבדנו ברצינות, עידו עזר לי להוציא מזיכרונותיי דברים שקרו מזמן.