מאגר סיפורי מורשת

שמי משה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מנציח את זכרו של משה יואל זגמן ז"ל (1936-1998) – סבי, אשר אני קרוי על שמו.

משה יואל נולד בברזיל בשנת 1936 להוריו, שרה חנה ושלמה יהודה. כשהיה תלמיד בתיכון נסע לניו יורק ללמוד בתיכון היהודי "תורה ודעת". הוא נסע לשם מכיוון שבברזיל יש התבוללות (יהודים מתחתנים עם נשים או גברים גויים). לאחר מכן הוא חזר לברזיל ולקח על עצמו תפקיד במניעת התבוללות, הוא היה מורה בבית ספר יהודי ואחר כך החליט שהוא רוצה להיות מנהל. הוא לימד תורה ויהדות וגם הכין ילדים לקראת הבר מצווה שלהם. בנוסף, הקים וריכז בית כנסת ומניין לבית ספר יהודי חילוני. במקביל עשה תואר במשפטים.

בשנת 1976 רצה לעלות ארצה. גם בארץ המשיך לעסוק בחינוך ועבד בפנימייה שנקראת "הודיות" עם נערים ונערות שעלו ארצה. בהמשך עבר עם משפחתו לגור באלון שבות ויצא במהלך השנים למספר שליחויות בברזיל מטעם "עליית הנוער" של הסוכנות היהודית. בשליחויות הוא נסע למקומות מרוחקים בברזיל הגדולה, לחפש יהודים ולעזור הם לעלות ארצה.

משה נפטר בה' באב תשנ"ח (1998) לאחר התמודדות עם מחלה. חבריו מספרים עליו שהיה אדם ששמח בחלקו גם בתקופות לא קלות שעברו עליו, שהיה אדם ישר ועם קסם אישי, היה מסור מאוד לעבודתו בהעלאת בני נוער לארץ. הוא היה אבא טוב שדאג לילדיו, בבית היה מבשל אוכל טעים וגם מנקה.

דודתי שרה מספרת על משה יואל זגמן ז"ל 

"כמה עובדות על סבא משה מנקודת המבט שלי: הוא היה רוב זמן הילדות שלי בברזיל, אבל כשהיה בארץ הוא היה מאד משמעותי עבורי ותמיד היה לי נורא קשה כשהוא עזב. הוא היה איש חינוך מעולה!! תמיד עזר לי בשיעורי בית עם המון סבלנות, היה לומד איתי למבחנים ומסביר מעולה. כשהוא היה בארץ, מה שלא קרה הרבה, תמיד הציונים שלי היו עולים בצורה דרסטית ויורדים כשהוא היה חוזר לברזיל.

הוא אהב לבשל אוכל טעים, היה עומד שעות במטבח מבשל עם רדיו, תמיד מאד אהבנו את האוכל שלו. הוא היה אבא שמדבר איתי המון, מקשיב לי, מסביר לי את עובדות החיים ותומך בכל דבר. הוא היה מאד חם ואוהב, תמיד מחבק ואומר לי שהוא אוהב אותי בכל שיחה. אנשים מאד אהבו אותו, הוא היה איש טוב, נעים ונחמד.

הוא היה מאד מעשי, תמיד היה קם מוקדם בבוקר, נוסע באוטובוסים ממקום למקום ועושה סידורים. הוא היה מאד חרוץ. בחורף היה לו דובון ירוק גדול (מעיל), זה היה כמעט סימן ההיכר שלו… היה לו תמיד בשמים טובים שהיה מביא מחו"ל, ובשבת הוא תמיד היה בחליפה ומריח טוב. היה לו טעם טוב – בבגדים, אוכל וכל דבר, הוא ידע להנות מהחיים.

הוא היה איש מדהים ומיוחד והחבר הכי טוב שלי. אהבתי אותו מאד."

סבא משה יואל עם בנו אלעד בבניין האו"ם בניו יורק

הזוית האישית

משה המתעד: היה לי מאוד מרגש, גיליתי דברים רבים שלא ידעתי על סבי, היה לי עצוב שהוא נפטר ושלא זכיתי להכיר אותו, אבל שמחתי לשמוע שהוא עזר לאנשים לעלות לארץ.