מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי הילה, אני נכדתה של סבתא שלומית בר. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה שתינו משתתפות השנה, רציתי לספר לכם כיצד סבתא שלי הגשימה את חלומה לעסוק בעבודת כפיים (קרמיקה).

כך סיפרה לי סבתי: "כשהייתי נערה, בערך בגיל 12, רציתי לעסוק בעבודת כפיים (קרמיקה). רציתי ליצור דמויות של בעלי חיים דוממים, אנשים ועוד… יש לי חוש לעבודת כפיים (אני גם טובה בתחום הבישול הציור והסריגה). התפתחה אצלי עוד מגיל הצעיר האהבה ליצירה וליצירתיות. לא הסתייע הדבר בידי משום שלהוריי לא היה מספיק כסף לשלם למורה המלמדת יצירה בקרמיקה.

כשגדלתי והתחתנתי, לא הצלחתי לממש את החלום שלי בגלל גידול המשפחה, טיפול הילדים של ועזרה בגידול הנכדים שלי ועוד אילוצים. תמיד דחיתי את החלום שלי. עד שהגעתי לבית אבות במודיעין מכבים רעות בגיל 84, וגיליתי לשמחתי הרבה שמתקיים חוג לקרמיקה. מיד נרשמתי לחוג ועכשיו אני עוסקת בו ומצליחה ליצור דמויות שונות בכיף, בהנאה ובהצלחה, ומחלקת את היצירות שלי למשפחה שלי, לנכדים שלי ולחברים שלי. כך הגשמתי את החלום שלי לעסוק בעבודת כפיים.

המסר מן הסיפור הוא: לא לוותר, אפילו אם אתם בגיל מבוגר, צריך לנסות עוד ועוד עד שמצליחים.

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: למדתי מהתיעוד של סבתא שאסור לוותר ואפילו אם אנחנו בגיל מבוגר, צריך לנסות עוד ועוד עד שמצליחים. סבתא שלי שברה את הרגל ובכל זאת ניסתה עוד ועוד להגיע למתכנית הקשר הרב דורי. סבתא שלי למדה מהתוכנית הקשר הרב דורי, שאין דבר העומד בפני הרצון.