מאגר סיפורי מורשת

סבתא איטה ונכדתה שיינא קרמר השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר חב"ד בנות בטבריה.

סבתא איטה מספרת: "אני איטה רייניץ, סבתא של שיינא קרמר. שמי המלא הוא הניע איטה על שם סבתי ע"ה ושם משפחתי בנעורי היה גרינברג. נולדתי ברוסיה אוזבקיסטן בעיר סמרקנד בשנת ה'תשכ"א (1961) למשפחה בה היינו שישה אחים ואחיות. עליתי לארץ בשנת תשכ"ט (1979) ונישאתי בתשמ"ב.. אני מתגוררת כיום בצפת עיר הקודש.

ילדותי

נולדתי ברוסיה בעיר סמרקנד, בתקופה שבה היה אסור לשמור תורה ומצוות. בביתנו דיברו יידיש וההורים שלי היו הורים של מסירות נפש. אבי היה נכה ולכן אמי נאלצה לצאת ולפרנס. היא עבדה בבית חרושת בעיר ואף ניהלה את המקום. אבי נאסר על לימוד תורה במחתרת, דבר שלימד אותנו על חשיבות מסירות הנפש לתורה ולמצוות. הוריי הקפידו על קיום מצוות בהידור ועזרה ליהודי בכל מצב.

בסביבה בה גרתי היו גויים רבים, השכונה בה גדלנו, לא הייתה שכונה יהודית, אך היה בית כנסת והייתי מבקרת שם לעיתים בחגים ושבתות. ביתנו היה קטן, בעל שני חדרים ומחסן, שם היינו מתחבאים במשחק מחבואים ותופסת. אהבנו מאוד לשחק מחבואים גם עם חברתי. לעיתים היינו משחקות בחדרה ולעיתים בחצר ביתה.

בשעות הפנאי אהבתי מאוד לעזור לאימא, אך גם לצייר ובעיקר בעיקר לקרוא. קראתי המון ספרי היסטוריה וספרים על הרבי. נהניתי לקרוא עוד ועוד. את שנות הילדות העברתי בעיקר בבית עם אמי. לא הלכתי לבית ספר בסמרקנד, אך אמי דאגה ללמד אותי מה שצריך.

העלייה לארץ

ברוסיה חלמנו מאוד לעלות לארץ ישראל. הורי אמי כבר גרו בארץ, ורצינו להצטרף אליהם. וגם הרבי נתן את רשותו לעזוב את רוסיה. זו הייתה הזדמנות מצוינת לצאת מרוסיה ולברוח מהרדיפות אחר אבי. ביום שעזבנו, ערכנו בביתנו התוועדות חסידית גדולה ותפילת מנחה שכל אנ"ש מאותה קהילה השתתפו בה. כולם רצו להעביר מסרים לרבי. עד הרגע האחרון ניסו הרוסים למנוע את היציאה שלנו. אך הצלחנו, ב"ה, אני וכל משפחתי ואכן, החלום שלנו התגשם. בשנת תשכ"ט עלינו לארץ ישראל. בזמן העלייה לארץ אף חגגו לי יום הולדת 8 תוך כדי המסע, אירוע שזכור לי במיוחד.

כשהגענו לארץ, למדתי בתיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד את כל המקצועות הנדרשים ובעיקר חסידות, כדי שנוכל בעז"ה להקים בית חסידי.

תפקידים

למדתי הוראה. כי זהו רצון הרבי. שאישה תעבוד בחינוך והוראה. פעם חשבתי אולי להחליף מקצוע, אך כתבתי לרבי. והרבי ענה, שלא מחליפים שליחות, ושהשליחות שלי היא בחינוך. ולכן עליי להמשיך. אז המשכתי…

הקמת בית ומשפחה

בשנת תשמ"ב זכיתי להקים בית יהודי חסידי. הייתי בת 21 והתחתנתי על ידי שידוך בבני ברק. חיכיתי לפני החתונה למכתב ברכה מהרבי, ובאמת יומיים לפני החתונה הגיע טלפון מהרבי עם תשובה וברכה. ב"ה גידלתי עשרה ילדים. הערכים עליהם גידלתי אותם הם להיות מקושרים לרבי, להיות שלוחים, יראי אלוקים וחסידיים. אלו ערכים עליהם אני גדלתי והעברתי אותם הלאה לילדיי.

שולחן השבת של סבתא

שולחן השבת שלי מלא באוכל, שמחה ודברי תורה. אני מפנקת בהרבה מאכלים טעימים וחריף. אני דואגת שתמיד יהיו אורחים, ותורגש שמחה בשולחן השבת.

הזוית האישית

הנכדה שיינא: תודה לך, סבתא, על הזמן שהקדשת לי לפרוייקט. הייתה זו חוויה מדהימה יחד.