מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מפעל הפיס, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון.

תמר פנחס נולדה ב22.10.42 בארץ ישראל, היא התחנכה וגדלה בקיבוץ "כפר מכבי", השוכן באזור חיפה. תמר מעידה על עצמה שהיא קיבוצניקית אמיתית, היא השתתפה בתנועות נוער בצעירותה ואף הייתה מדריכה בעצמה, היא תיארה עצמה כילדה חברמנית חברותית מאוד שאהבה לרוץ, להשתולל לטפס על העצים ויש לה הרבה חוויות טובות מילדותה בקיבוץ.

תמר וחבריה בקיבוץ עם המטפלת

אבל  כמובן שלא כל הנוצץ זהב, תמר סיפרה שחיי הקיבוץ לא היה קלים, וסיפרה שכנהוג בחיי הקיבוץ ילדים לא ישנו בביתם יחד עם הוריהם ואחיהם כנהוג ביימנו,  אלא ישנו בבתי ילדים יחד עם בני גילם עם המטפלת שהייתה לכל קבוצה. תמר סיפרה שבתור ילדה קטנה היה לה קשה מאוד המרחק מהוריה, והיו ימים שרק רצתה והתחננה לישון בחיק הוריה אך אינה הורשתה אפילו כאשר הייתה חולה. תמר מספרת שהוריה ז"ל לא היו אנשים חמים וקלים במיוחד, ועוד מספרת שיחסיה עם אביה עלו על שרטון בגיל ההתבגרות לאחר מריבתם על נושא מסוים. תמר מעידה שהלינה בבית הילדים והמרחק מהוריה חישלה והפכה אותה להיות ילדה עצמאית מגיל צעיר מאוד, שהצריכו אותה להתמודד בכוחות עצמה עם כל קושי שעלה. כל אלה הפכו אותה להיות האישה החזקה ו"הייקית" שהיא היום.

החלום שהתגשם

אירוע מכונן של תמר התרחש שהייתה רק בגיל חמש עשרה בלבד, תמר סיפרה שהיא חלמה חלום ששינה את פני המציאות ואת חייה הבוגרים. בחלום מתארת תמר שהיא רואה את אימא שלה עומדת ומבשלת במטבח, ובאותם רגעים היא זוכרת שהיא פונה אליה ואומרת לה שהיא רוצה ללמוד להיות אחות כשתסיים את לימודיה בתיכון.  לאחר שסיימה את שתיים עשרה שנות לימודיה בבית ספר, החלום שחלמה בגיל חמש עשרה לא עזב אותה, והיא רצתה להגשים את חלומה הגדול ולהפוך להיות אחות. אך הסבירה תמר שבאותה התקופה לא היה נהוג שנשים הולכות ללמוד, וזה מפני שהמצב הכלכלי הקשה לא אפשר שכל אדם יצא ללמוד לימודים אקדמאיים כה יקרים, לכן היה נהוג שגם אם ההורים הצליחו לחסוך כסף עבור לימודים אקדמאים לילדיהם, הם היו בוחרים שהבן ייצא ללמוד ולא הבת. זאת ועוד, כיוון שתמר חייה במסגרת קיבוצית היה צורך באישור קולקטיבי של רוב הקיבוץ שיאשרו לה וישלחו אותה ללמוד מכספי הקיבוץ המשותפים של הקהילה.

בתחילה באופן גורף נאמר לה שאין לה סיכוי שיאשרו לצאת ללמוד, אך תמר התעקשה ונלחמה בשיניה שיאפשרו לה ללמוד להיות אחות. היא ביקשה מאימא שלה וממחנך בית הספר שלה, שיגיעו לאספת הקיבוץ וישכנעו את חברי הקיבוץ שיתנו לה אישור לצאת ללמוד. ואכן כך קרה מחנך בית הספר העיד שיש לתמר את הכישורים המתאימים, ואת הרצון הרב להצליח, וגם אמא שלה עמדה ודיברה בשבילה באסיפה ואכן בסופו של דבר אשרו לה לצאת ללמוד כשנתיים, ולהיות אחות כיוון שיש לה את הכישורים המתאים ורצון רב . בסופו של דבר לאחר מאמצים רבים הקיבוץ אישר לתמר לצאת ללמוד את תחום האחיות. לאחר מכן תמר הייתה צריכה לעבור את מבחני הכניסה ללימודי הפרא רפואה, והיא מעידה שעברה אותם בציונים טובים מאוד. תמר יצאה ללמוד כשלוש שנים את התמחותה היא עשתה בבית חולים "רבין", תמר מספרת חוויות טובות שקרו לה שם ועל שהכירה חברות טובות לחיים.

לאחר סיום לימודיה, תמר הייתה צריכה להחזיר שנה למדינה, מאחר שהלכה ללמוד ולא התגייסה לצבא, ולכן לאחר סיום לימודיה, היא בחרה להתנדב כאחות בקיבוץ שדה בוקר במשך שנה. תמר סיפרה שהיא הכירה את דוד בן -גוריון ואת אשתו שחיו שם באותם שנים, וטיפלה במסירות רבה בכל מטופליה. לאחר כשנה תמר ובעלה חזרו לקיבוץ "כפר מכבי" בהם חיו כל חייהם . והייתה אחות של הקיבוץ עד גיל שלושים וארבע.

שינוי מרענן בחיים

בעלה של תמר אברם ז"ל, עלה מעיראק כילד, והשניים הכירו בבית הילדים שבקיבוץ, לאחר חתונתם נולדה להם ילדה. עוד סיפרה לי תמר שאברהם היה גזבר בבית לחם, ובאותה תקופה הייתה להם מחשבות לעזוב את הקיבוץ, ולהתחיל חיים חדשים במקום אחר. תמר זוכרת שאמרה לבעלה "אני לא רוצה למות במקום שנולדתי בו". באחד מימי העבודה של אברהם הוא פגש במקרה חבר שהכיר בצבא, השניים פצחו בשיחה ובסופה אותו חבר אומר לו שהוא גר במושב "כפר קיש", שנמצא בגליל תחתון ושהם מחפשים אחות. אברהם לא חשב פעמיים והציע את אשתו לתפקיד. ובאמת שבוע לאחר מכן הם הגיעו למושב כפר קיש. אברהם ז"ל ותמר הקימו חממה במשקם החקלאי שקיבלו בכפר. המצב הכלכלי הי כה קשה עד כדי כך, שתמר נאלצה לעבוד בשלוש משרות במקביל. היא גם הייתה אחות ביישוב, גם עבדה בחצי משרה בבית החולים, וגם עבדה בשעות הלילה המאוחרות בחממה. תמר סיפרה שלא נשאר לה פנאי לדאוג לצורכי ילדיה, ולכן הילדים שלה עזרו לה והכינו בעבורם את האוכל. וכך הם חיו כל השנים האלה בצניעות ושותפות הדדית מופתית. בגיל ארבעים הרגישה תמר שהיא ובעלה אברהם ז"ל, צריכים שינוי נוסף, לכן הם הביאו ילד חדש לעולם. הילד גדל באחווה משפחתית גדולה, הילדים הבוגרים שלה עזרו לה בכל.

תמיד בעשייה

בגיל שישים ושבע תמר יצאה לפנסיה, היא התחילה להתעניין בתחום האומנות, באותו הזמן נולד לבנה ילד (הנכד שלה) על הרצף האוטיסטי. והיא הרגישה רצון לעזור לו להביע את עצמו דרך האומנות. לכן הלכה ללמוד אומנות וציור בעיר צפת. תמר עד היום מלמדת את נכדיה אומנות, והם מגיעים אליה מדי יום ועושים יחדיו עבודות יצירה. בעלה אברם ז"ל נפטר לפני כשנתיים , תמר לקחה את המוות שלו קשה מאוד. אך החליטה לקחת את עצמה בידיים ובחרה להמשיך לחיות. תמר החליטה לצאת להתנדב בגיל הגליל שבכדורי ו"זאת הבחירה הכי טובה שעשיתי". תמר נמצאת שם בקבוצת כתיבה. כיום היא עובדת על ספר שכותבת על ילדותה. תמר כיום בת שמונים, מלאה באנרגיות טובות ורוח צעירה, היא עושה את הדברים שהיא אוהבת וגם בגילה המופלג היא ממשיכה להגשים את חלומותיה.

תמר עם חברותיה פרידה ונעמי בתקופת הלימודים

הזווית האישית

הסיפור נכתב במסגרת פרויקט חונכות פר"ח בגליל תחתון. על ידי מירי אוחיון שתיעדה את סיפורה של תמר פנחס. הפרויקט בשיתוף פר"ח, מרכז צעירים ואגף החינוך של מועצה אזורית הגליל התחתון. תשפ"ג – 2023