מאגר סיפורי מורשת

שמי עמנואל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, בחרתי להציג את סיפור חייה של סבתא שלי, מכיוון שסבתא שלי היא דמות משמעותית בחיי, ובין האנשים החשובים לי. אני וסבתא מאוד קרובות והיא אוהבת לספר לי על עברה בכל הזדמנות.

שמה של סבתא שלי הוא שרה זכריה והיא נולדה בלוב בעיר טריפולי. סבתי חיה בטריפולי עד גיל 3-4 ואז עלתה עם משפחתה לארץ ישראל. כאשר הגיעה לארץ התיישבה יחד עם משפחתה בבת ים ומיד לאחר מכן עברו לגבעת אולגה. לסבתא שלי ארבעה אחים ואחות אחת והיא בת הזקונים במשפחה. כיום סבתי מתגוררת בנתניה.

ילדותה של סבתא

סבתא למדה בילדותה בבית ספר "יבנה" בית ספר ממלכתי דתי בגבעת אולגה. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה: חולצה תכלת וחצאית כחולה. בשעה שבע בבוקר נכנסה לבית הספר לתפילה, בבית הספר היה קיים נוהל היה שתלמיד שאיחר לתפילה – לא נכנס. המקצוע האהוב על סבתי היה תנ"ך. לאחר בית הספר סבתא חזרה הביתה, כיוון שההורים עבדו עד שעה מאוחרת היא עשתה את עבודות הבית: אוכל, ניקיון ומשק הבית. הדודים היו גרים באותו הרחוב, כל ערב היו מקיימים מפגשים משפחתיים.

מקצוע ועיסוק

מגיל קטן לסבתי היה חלום להיות אחות. למסע הזה הצטרפה אליה חברתה הטובה. סבתא וחברתה ניגשו למבחנים והן שיקרו בהם על גילן כי הכניסה הייתה מגיל 18 והן היו בנות 17. סבתא וחברתה עברו את המבחנים והתקבלו לקורס. הקורס היה רחוק ממקום מגוריה של סבתא כי הוא התקיים בירושלים והיא מגבעת אולגה. הקורס היה סוג של פנימיה, הם ישנו שם וחזרו בחגים. לאחר שנתיים וחצי של לימודים, קיבלה תעודה של אחות, והתחילה לעבוד בבית חולים הדסה שבירושלים. זמן מה לאחר מכן, עבדה כאחות פרטית בשכונת מאה שערים בירושלים.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

סבתא מחדרה וסבא מירושלים. באחת המסיבות בקורס האחיות, סבא הגיע בתור אחד מהחבר'ה המוזמנים. סבא 'נדלק' על סבתא וניגש מיד לדבר איתה. כל פעם כשהייתה לסבא חופשה מהצבא ולסבתא הייתה חופשה מהקורס הם היו יוצאים לבלות ולצפות בסרטים בקולנוע. לאחר שנתיים וחצי הם נפרדו, סבתא כבר שקלה לחזור לביתה שבגבעת אולגה, ואז סבא החליט לקחת את סבתא להוריו ולכרוע ברך. הם התחתנו ועברו להתגורר יחד בירושלים. לאחר הקמת משפחה עם שישה ילדים עברו לעיר נתניה בה הם מתגוררים עד היום.

סיפור של חפץ שעובר מדור לדור

על ידה של סבתא שלי שמונה צמידי זהב. שניים מתוכם קיבלה מאמה, שקיבלה אותם מאימא שלה. "הצמידים עברו בירושה בין שלוש נשים חזקות ואמיצות במשפחה." סיפרה לי סבתא. אחותה של סבתא שלי קיבלה גם שניים מתוך הארבעה שעברו מסבתא שלהן. הצמידים מזהב נקי, 24 קאראט, כי פעם לא היו ציפויים וכל הדברים שיש כיום.

סבתא במקצועה כאחות

הזוית האישית

עמנואל הנכדה המתעדת: הייתה חוויה כיפית מאוד לדבר עם סבתא, אני תמיד אוהבת לשמוע אותה מספרת על עברה. תוך כדי הכתיבה גם קראתי והעמקתי יותר בסיפורים.  למדתי המון דברים חדשים מסבתא דברים להמשך החיים שיעזרו לי מאוד להגשים חלומות ולא לוותר. הייתי רוצה לאחל שהקשר שלנו ישאר ככה כמו שהוא, ובריאות עד 120.

סבתא שרה: נהניתי מאוד לספר לנכדתי את סיפורי העבר שלי ושמחתי לדעת שהיא מתעניינת בדבריי.