מאגר סיפורי מורשת

שמי נמרוד דרורי נולדתי ב1954 בישראל.

כילד החלום שלי היה להיות שחקן כדורסל בליגה הבכירה שנקראה "ליגה לאומית". עוד בהיותי ילד קטן אהבתי מאוד לעסוק בספורט. כשהיינו ילדים שיחקנו במשחקים שונים כמו – 1. "דודס" שהוא משחק בשתי קבוצות. קבוצה אחת הייתה צריכה לחבוט עם  מקל בחתיכת עץ בצורה של שני חרוטים, והקבוצה שמנגד הייתה צריכה לתפוס את חתיכת העץ  ולפסול את החובט שיצא לריצה לתחנות .

2. "הקפות"- משחק דומה מאוד ל – BASEBALL. קבוצה אחת צריכה לחבוט בכדור טניס עם מקל, ולרוץ על פני שלוש תחנות, ועוד המון משחקים שונים. בכל המשחקים שאפתי להיות הטוב ביותר וברובן אף הצלחתי .

המשחק האהוב עלי ביותר היה כדורסל. כבר מגיל קטן, בכל הפסקה ובכל זמן פנוי היינו הולכים למגרש הכדורסל לשחק. המגרש היה מגרש אספלט, שכל נפילה הייתה נגמרת בפציעה קשה. בבית היינו קולעים עם כדור טניס לקרניז של הווילון.

בגיל הנעורים, שיחקתי בקבוצת הכדורסל של קיבוץ הגושרים וגם בקבוצת הנוער האזורית. בכל הקבוצות הייתי מהשחקנים המובילים, בעיקר בתפקיד חצי פינה. בהמשך נשלחתי מטעם הקבוצה לקורס מאמנים .

במהלך השנים הייתי חלק מהקמת קבוצת "הגליל העליון", שהחלה את דרכה  כקבוצת הכדורסל של קיבוץ חולתה, בליגה ב'. עסקני הספורט בגליל העליון יזמו רעיון להקים קבוצה אזורית ,בשם הפועל "גליל עליון" כשהבסיס שלה יהיה איחוד קבוצת הכדורסל של חולתה וכפר גלעדי, ושחקנים נוספים מהישובים בגליל. מגרש הבית שלה יהיה אולם הספורט של כפר גלעדי.

לצורך כך הביאו את מיכה שוורץ, שחקן מכבי תל אביב בעבר בנבחרת ישראל, לשמש כמאמן-שחקן. האימונים היו אחרי שעות העבודה, כשלוש עד ארבע פעמים בשבוע. כל השחקנים היו מהאזור והאווירה הייתה מאוד חברית בעזרתו של מיכה שוורץ עלינו כל שנה ליגה. כשהגענו לליגות הגבוהות, החלו להביא שחקנים מקבוצות אחרות בארץ וגם שחקנים זרים.

בשנת 1979 עלתה הקבוצה לליגה הלאומית (הליגה הבכירה באותם ימים). ולאחר שנה בליגה הלאומית החלטתי לפרוש מהקבוצה מכמה טעמים.

אחד – אני לא הייתי שחקן מקצועי ועבדתי בחקלאות משעה  ארבע בבוקר, ואחה"צ הולך לאמונים ומשחקים. זה דרש יותר מדי השקעה, והחלטתי לפרוש מהקבוצה, שמהר מאוד השתלבה בצמרת הליגה ואף זכתה באליפות ושני גביעים.

שתיים – תמיד כדאי לפרוש בשיא.

נימרוד  דרורי בתקופת הכדורסל

הזווית האישית

יובל : היה לי ממש כיף לשמוע את הסיפור של סבא שלי, וזה לימד אותי על המשחקים של פעם.

נמרוד: חוויה נחמדה, לראות את יובל וחבריה, מתעניינים בסיפורים, אביזרים ומשחקים מהעבר. נהניתי לראות איך הילדים מתרגשים ודואגים לנו, ומוודאים שנגיע ולא נאחר. יובל אהבה לשבת איתי ולשמוע איך היה פעם. תודה רבה.