מאגר סיפורי מורשת

שמי מולי להד נולדתי ב 1953 בחיפה, להורי עזרא ונעמי להד ולאחותי שלומית.

שלומית נולדה בהפוגה הראשונה של מלחמת השחרור, ולכן נקראה שלומית בתקווה שיבוא שלום.

גדלתי בחיפה בשנת 1971 התגייסתי לחיל האוויר, למרות שאבי היה קצין חימוש ראשי של חיל הים. שירתתי בבור של חיל האוויר הייתי עוזר אישי של מפקד החייל במהלך מלחמת יום הכיפורים. בתום המלחמה התנדבתי לשנת קבע ואחר כך הלכתי ללמוד פסיכולוגיה . סיימתי שלושה תארים ואף עשיתי דוקטורט שני באנגליה. ב 1979 עלינו לשנת התנדבות אני ואשתי ורד ז"ל בקריית שמונה. ושם נולדו לנו ארבעה ילדים : תום, מיכל, עמרי ועופר.

החלום שלי

כשהייתי ילד קטן רציתי מאוד להיות ארכיאולוג. גרתי בכרמל ושם היו המון מאובנים, וכך התחלתי לאסוף מאובנים ולהתעניין באדם הקדמון, שישנה מערה שלו במורדות הכרמל.

בספרי טלפונים ישנים הדבקתי תמונות, וכתבות על ארכיאולוגיה, וכשחפרו בעתיקות קיסריה, נסענו לשם אבי עזרא ז"ל ואני, ושם בפעם הראשונה מצאתי ממש חפץ עתיק. ציר של קופסת נחושת. לאט לאט אספתי מטבעות וחלקן עתיקות .

יום אחד אמי נעמי הכירה איש צוות בעבודה, שהיה אספן של מטבעות, והוא כל כך התלהב שאני אוסף מטבעות, שתרם לי המון מטבעות ישנים.

ממש הייתי משוכנע שיום אחד אהיה ארכיאולוג. אבל בגלל שאני מאוד אלרגי לאבק ,נאלצתי להחליף חלום. והפכתי לפסיכולוג- סוג של ארכיאולוג שחופר בנפש. אבל במשך כל חיי אספתי עתיקות. החל בתקופה הפרה היסטורית ועד למאה ה19 .

בימים אלו אני עומד להעביר את האוסף הזה למועדון הסגל במכללת תל חי, כתצוגה מתמדת, כך שזיויק נכדי, יוכל ביום מן הימים למכור את זה.

הזווית האישית

סבא מולי: "המפגש הבלתי אמצעי והמרגש עם זיו והבילוי איתו בכיתה ריגשו אותי מאוד. כאילו לרגע קט גם אני חזרתי לכיתה ו'. נוסטלגיה וזיכרונות מחד, ומאידך המבט של מאז ועד היום הוסיפו נופך של קסם למפגש. בעיקר התרגשתי מהילדים והענין שיש להם בעולמם וזיכרונותיהם של הסבים".

זיו: "לי היה מעניין ללמוד על הסיפור של סבא, כי אף פעם לא באמת יצא לי לשבת ולהקשיב לכל הסיפור אז היה לי מעניין".