מאגר סיפורי מורשת

שמי אדוה לוי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, חנה הרוסי. סבתי נולדה בפולין בשנת 1939. בשנת 1947 היא הפליגה עם הוריה לארץ ישראל על אוניית המעפילים אקסודוס.

חנה הרוסי מספרת על החלום ושברו

שבע וחצי שנים ואלפי קילומטרים של תלאות ונדודים, מחלות, מחסור, מצוקה, מלחמת עולם ומלחמת הישרדות אינסופיות, עברנו הוריי ואני, עד שבתאריך  11.7.47 עלינו על אוניית המעפילים "אקסודוס" בדרכנו לארץ ישראל, בדרכנו להגשמת החלום, מלאי כמיהה ותקווה להגיע סוף, סוף, הביתה – לארץ ישראל. אבל גם כאן החלום והבית חמקו מאתנו באכזריות. הגענו עד תל אביב. ראינו את הבתים הלבנים, את העצים הירוקים, את הרחובות, את האנשים המתהלכים בהם. הושטנו אליהם ידיים אבל לא הצלחנו לגעת בהם.

ושוב בגרמניה, במחנה העקורים אשוויגה, לאחר שהוחזרנו באונייות הגירוש

שלוש אוניות מלחמה בריטיות התחילו להפגיז אותנו בפצצות דמע. 4550 פליטים חסרי כל לא הורשו לגעת במולדת הנכספת. הקרב היה אבוד מראש. הבריטים נגחו באונייה, הרסו אותה, וגררו אותה ואת כולנו לחיפה. שם, נתגלה לי החלום היפיפה: הכרמל! ההר הירוק תמיד. הלילה ירד וכל ההר נדלק והתחיל לנצנץ באורות ובצבעים זוהרים.

ה ב י ת  ה נ כ ס ף! אותו ראינו מנגד ואליו לא הגענו… עמדנו כולנו על הסיפון ובכינו.

המסע שלי ושל הורי מפרוץ מלחמת העולם השנייה ועד העלייה הסופית לישראל

אקסודוס – רקע הסטורי

ב- 1945 הסתיימה מלחמת העולם השנייה בה השמידו הגרמנים 6 מיליון יהודים. בתום המלחמה הסתובבו באירופה מאות אלפי פליטי השואה, עקורים חסרי כל. הנהגת היישוב היהודי בארץ ישראל החליטה למצוא את כולם ולהעלות אותם לא"י. את ביצוע המבצע הזה הטילה ההנהגה על מוסד 'עלייה ב', שהיה זרוע של ההגנה.

בא"י היה אז שלטון צבאי בריטי. המדיניות של הבריטים אישרה רק למספר קטן של יהודים לעלות לארץ כל שנה. מוסד עלייה ב' העלה יהודים לארץ באופן לא חוקי בניגוד לאיסורים של בריטניה (השם עלייה ב' הוא בניגוד לעלייה החוקית הקטנה).

אוניית המעפילים אקסודוס הפליגה לא"י ב- 11.7.47 ועליה כ-  4,500 מעפילים כולם פליטי השואה. בים שונה שמה ל'יציאת אירופה תש"ז. עוד בטרם הפליגה  מנמל סט, צרפת, כבר המתינו לה שלוש ספינות מלחמה בריטיות. הן שטו בעקבותיה עד חיפה. שם ציוו על המעפילים לרדת ולעבור לאוניות גירוש שיחזירו אותה לצרפת. ההגנה החליטה לא לציית. הצוות דאג לחמש את האונייה ב"נשק": אלפי שקים של תפו"א, קופסאות שימורים, זרנוקי מים וחוטי תיל, כהכנה לקרב עם הצבא הבריטי.

ההגנה העלתה על אקסודוס גם משדרים ששידרו וצילמו את כל האירועים. היו גם עיתונאים ששלחו כתבות וסרטים לרחבי העולם. בארץ ביקרו בדיוק באותו זמן גם נציגי ועדת האו"ם שהוקמה לדון בבעיית הפליטים היהודיים ולהחליט על המשך השלטון הבריטי, או על סיומו והקמת מדינה יהודית. התעמולה הזאת עוצמתית ביותר והסעירה את העולם כולו – תראו איך אנגליה מתאכזרת לניצולי השואה.

הקרב על אקסודוס הסתיים, כצפוי – הבריטים ניצחו. כל המעפילים הוחזרו לגרמניה. גם שם המשיכה עלייה ב' במפעלה העצום: היא הקימה מחנות למגורי העקורים, דאגה לכל צרכיהם, דאגה שוב לשנע אותם לנמלי אירופה ומשם להביא אותם לארץ.

הפסדנו בקרב אבל העם ניצח במלחמה: ארבעה חודשים אחרי פרשת אקסודוס, ב- 29.11.47, הכריז האו"ם על הקמת בית ליהודים בארץ ישראל. הבריטים הפסידו את שלטונם בארץ. משקלה של אקסודוס היטה את כף המאזניים לטובת העם היהודי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, תשפ"ג 2023. התכנית נערכה בבית הספר טל בראש העין בהובלת המורה המובילה דנה אסרף.