מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי, יוסי כהן, נולד בשנת 1947 במרוקו בעיר פאס. במשפחה היו 13 נפשות: ששה אחים וחמש אחיות. סבא יוסי הוא השני מבין אחיו. אביו של סבי, שלום ז"ל, עבד כחייט ופרנס בכבוד את המשפחה הענפה. אימא של סבי, אסתר ז"ל, הייתה עקרת בית. היא גידלה את כולם ודאגה לצרכיהם של בני המשפחה.

לימודים

סבא יוסי למד במרוקו בבית ספר יסודי הנקרא אליאנס ואחר כך בבית ספר עממי ובתיכון הספיק ללמוד שם שנתיים. סבא היה תלמיד מצטיין ואף הקפיצו אותו כיתה פעמיים. בחופשות מבית הספר, סבא יוסי יחד עם אחיו הבכור נהגו לנסוע עם שבט הצופים "לה סקוט" לערי נופש הנקראות "אימוזר" ו"איפרן", שלימים נערכה שם ועידת שלום עם יצחק רבין ז"ל, שמעון פרס ז"ל ומלך מרוקו חסן השני.

יחסי יהודים ערבים

היהודים בתקופה זו חיו בשכנות ובידידות עם הערבים בפאס. בנוסף, הוריו של סבא העסיקו אותם בביתם, כמטפלת לילדים וכובסת. המלך שכיהן באותה תקופה, מוחמד החמישי, דאג לשמור על יחסי ידידות טובים בין היהודים שחיו במרוקו לבין הערבים.

כחלק משגרת התרבות של היהודים במרוקו סבא, יחד עם בני משפחתו היו מדי שבוע הולכים לקולנוע לראות סרט או/ וגם להצגה בתיאטרון. בשבתות כל המשפחה היו נפגשים בבריכה העירונית.

בר מצווה בגיל שבע

במרוקו היה נהוג לחגוג לילדי בר המצווה בזוגות וסבא חגג את בר המצווה שלו יחד עם אחיו הבכור, הנרי. סבא עלה לתורה בגיל שבע. החגיגה נמשכה כשבעה ימים עם כל המשפחה המורחבת, שכנים וחברים טובים. סבא של סבא תפר לסבא יוסי ולאחיו חליפה אפורה עם כובע טייסים.

חלומה של משפחה

החלום של משפחתו של סבי היה לעלות לארץ ישראל למרות החיים הטובים במרוקו. הם עלו לארץ ישראל בשנת 1962. העלייה הייתה בשלבים: מפאס הגיעו לעיר מנג'ר, הידועה כעיר תיירות במרוקו, ולאחר שהייה של מספר ימים עברו לגיברלטר, מדינה קטנה שבה שהו כשלושה שבועות עם קבוצת עולים ממרוקו, וכל זה היה בליווי איש "מוסד". לאחר מכן טסו למרסיי שבצרפת. לאחר כשבוע הפליגו באונייה בשם פלמינייה. השהות והתנאים באונייה היו טובים. הם רקדו ואכלו והתנאים היו מעולים.

הם הגיעו לחיפה וביקשו להתגורר בירושלים. אמרו להם שאין בעיה ובאישון לילה הורידו אותם במעברת יבנה ושיכנו אותם בצריפים שנבנו במיוחד עבור העולים החדשים. אנשי הסוכנות אמרו להורי סבי שזה ליד ירושלים, ורק למחרת כשהגיעו הדודים מירושלים התברר להם שהם שוכנו במקום אחר ולא בירושלים כפי שביקשו. לאחר מספר חודשים הם עברו לבית שמש ליד דוד של סבי בשם עמרם ז"ל. אחיו של אבי היה בעל מאפייה ושם אבא של סבי החל לעבוד. אבא של סבי עבד קשה במאפייה ואף נפצע בעבודה כי הוא היה רגיל לעבוד כחייט במרוקו. לא היה פשוט לפרנס משפחה מרובת ילדים כמו של סבי, ולכן סבא יוסי עזב את התיכון ואת לימודיו על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. משפחתו של סבי החלה להשתלב בעיר והחלו לבלוט בתפקידים ציבוריים ובהנהגתה של העיר בית שמש.

סבא שלי התגייס לצה"ל לחיל התותחנים ושם למד את מקצוע המדידות. סבי השתתף במלחמות ישראל ועם הזמן ועם הניסיון שצבר בשירות הצבאי, סבא פתח משרד למדידות ואדריכלות שפעיל עד היום.

סבא נישא לסבתא בשנת 1967 ונולדו להם חמישה ילדים. בשנת 1988 עברו לירושלים, בה התגוררו במושבה הגרמנית וחיו שם במשך 16 שנים. לאחר מכן הם עברו להרצליה והם חיים שם עד היום.

הזוית האישית

רום: למדתי הרבה על קורות חייו של סבי (דברים שלא ידעתי לפני המפגש), על המשפחה המורחבת, על התקופה שסבי חי חיי חברה ותרבות אחרת במדינה אחרת משלנו. הייתי רוצה לאחל לך סבא שתישאר כמו שאתה, סבא פעיל וחרוץ בעבודתך. שנמשיך לעשות דברים ביחד ולשמוע המון סיפורים מהחיים המרתקים שלך, והכי חשוב שתחייה עד 120 ותיהנה מהחיים. הקשר שלי עם סבי מאוד חזק וגדול, אנו נפגשים כל סוף שבוע, מבלים בים ובפארקים ונהנים מאוד ביחד. למדתי ממנו המון דברים כגון: לשחות ולרכוב על אופניים.