מאגר סיפורי מורשת

סיפור תיעוד זה הועלה במסגרת הפעילות של "המרכז הקהילתי פאני קפלן", בבאר שבע. המרכז משלב מגוון רחב ביותר של פרויקטים קהילתיים ביניהם גם את תכנית 'הקשר הרב דורי' המשלבת בין הקשישים והילדים. במסגרת תכנית תהיל"ה, אשר התקיימה השנה תשע"ו, תועדו מקבץ של סיפורים מהחיים. מסר האישי בסיום כל סיפור חיים חותם אותו ומבטא את מסקנתה האישית של כל אחת מן הנשים לגבי מה באמת חשוב בחיים. אוסף סיפורים זה מהווה מעין הצצה חטופה לתוך עולמן העשיר של נשים אמיצות וחזקות. נשים שעברו דרך ארוכה, מהגולה לארץ ישראל, גדלו עם המדינה וגידלו בה ילדים ונכדים לתפארת. הסיפורים לא רק נוגעים ללב, אלא גם מכניסים בו רוח חיה והשראה להתמודדויות מול קשיים ולבחירה בטוב.

רקע:

בן 73. עיסוק מרכזי: איש תחזוקה

אבא ל-4 בנים. סבא ל-12 נכדים ונכדות.

נולדתי בעיראק. כשהמלך בעיראק נפטר היה שם בלאגן – הערבים התחילו לפגוע ביהודים. אבא שלי לקח את שלושת האחיות שלי ואחי הגדול והבריח אותם לארץ. כשהגיעו לארץ, אחי גויס לצבא בגיל 17 וחצי. את שלושת אחיותיי פיזרו בקיבוצים שונים. ההורים שלי, אני ואחי הקטן רצינו לעלות לארץ.

ברחנו לפרס – שילמנו שוחד לפרסים השוטרים ולעיראקים. אבא שלי שכר שם בית וישבנו שם כדי להבריח יהודים לארץ. כל היהודים מעיראק היום עוברים אצל אבא שלי – היו יושבים יום יומיים, אוכלים שותים ואז אבא שלי היה מבריח אותם לארץ – על ידי תנועת העולה. דרך מטוסים, שמות בדויים וכו'. בשנות ה50', כשהייתי בן 6, עלו עלינו וברחנו לישראל. הגענו לשער העליה, לפרדס חנה. אבא שלי היה בחיפושים אחרי האחים שלי. זה היה קשה כי הוא לא ידע את השפה. מישהו אמר לו שהוא זוכר ילד אחר בן 18 שלקחו אותו לצבא והוא בבאר שבע. אבא שלי לא ידע מה זה ואיפה זה באר שבע, אבל הוא שמע שאחי שם ולכן ביקש לגור בבאר שבע.

הגענו במשאית, אמא שלי הייתה אז בהריון בחודשים מתקדמים. הורידו אותנו איפה שהשוק נמצא היום, היו שם עשרה אוהלים, שמו אותנו באוהל, מיטות ברזל, מזרוני קש, לא היו שירותים, היה בור וסגרו אותו עם בדים מסביב כדי שתהיה הפרדה בין גברים לנשים. כדי להביא דלי מים היה צריך ללכת ברגל עד באר אברהם. היינו מקבלים אוכל פעם בשבוע, בעזרת תלושים. פעם בשבוע היה מגיע רכב, לוקח תלושים ומביא אוכל בהתאם למספר הנפשות במשפחה.

אמא שלי ילדה שם, אחרי תקופה של 6-7 חודשים שהיינו באוהל הביאו לנו בתים מבטון בשכונה א'. כל הבית הוא 32 מטר, לא משנה כמה מספר נפשות במשפחה. 4 קירות, אין חלונות, אין שירותים, אין רצפות. אבא שלי מצא עבודה בעיריית באר שבע, בחפירה, בקור, העיקר שיביא כמה גרושים. אז מצאנו את אחי שהיה בבאר שבע והיה יותר בעניינים, ביחד איתו הצלחנו למצוא את אחיותיי. זה לא היה פשוט כי כל אחת הייתה בקיבוץ אחר ולכל אחת נתנו שם משפחה אחר. לאחותי הקטנה עשו גזזת, היה לה שיער ארוך מאוד, בגלל זה היה לנו קשה לזהות אותה בקיבוץ, אבל כשהיא ראתה אותנו היא זיהתה אותנו והתחילה לבכות. הבאנו את כולם הביתה. שיפצנו לבד את הבית, שניים מאחיי הגדולים התחתנו, אחי הגדול ממני עזב את בית הספר כדי לעבוד באינסטלציה ולעזור לאבא וכן שלושת האחיות שלי שעד אז למדו בבית ספר בקיבוץ, יצאו לעבוד.

אבא שלי המשיך לעבוד בעיריית באר שבע. אמא הייתה עקרת בית. אני ואחי הקטן עוד הלכנו לבית ספר ומכיתה ח' התחלתי לעבוד בתור מסריט בקולנוע באר שבע.

המסר שלי – אני מסכם בזה שכל אלו שהגיעו לארץ בשנות ה50 צריך לכבד אותם – אם זה מוסדות הממשלה, מוסדות העירייה וכל הגורמים האלו. אני חושב שהגיע הזמן שיסתכלו עליהם בכל הכיוונים – אם זה בעזרה, במיסים, בכל דבר. כל הוותיקים הם אלו שבנו את המדינה.

משפחתו של ניסים

העשרה- עיראק היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. חיים בה מעל 31 מיליון בני אדם, רובם המכריע ערבים. 97% מתושבי המדינה מוסלמים, מהם כ-65% שיעים ו-35% סונים. בצפון-מזרח המדינה מתקיימת אוטונומיה כורדית, המכונה כורדיסטן העיראקית, ואילו בצפון-מערב המדינה ובמערבה שולטים למעשה מאמצע 2014 מורדים סונים קיצוניים מארגון המדינה האסלאמית, החותרים אף להשתלטות על הבירה בגדאד.

העשרה

עיראק

"עירק היא מדינה במזרח התיכון בדרום מערב אסיה. בצפון היא גובלת עם טורקיה, במערב בסוריה ובירדן, בדרום בערב הסעודית ובכווית, ובמזרח היא גובלת עם איראן. חיים בה מעל 31 מיליון בני אדם, רובם המכריע ערבים. 97% מתושבי המדינה מוסלמים, מהם כ-65% שיעים ו-35% סונים. בצפון-מזרח המדינה מתקיימת אוטונומיה כורדית, המכונה כורדיסטן העיראקית, ואילו בצפון-מערב המדינה ובמערבה שולטים למעשה מאמצע 2014 מורדים סונים קיצוניים מארגון המדינה האסלאמית, החותרים אף להשתלטות על הבירה בגדאד". ויקיפדיה

סיפור חיינו , תכנית תהיל"המרכז קהילתי פאני קפלןמובילות דבורה דוד ואסתי זכריהתשע"ו 2016