מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נועה, מפני שכשנולדתי יצא ספר שקראו לו ״הוא הלך בשדות״ ולדמות הראשית קראו נועה. נולדתי בארץ, וגרתי בקיבוץ שמיר. להוריי קראו משה ונונה ויש לי שני אחים ואחיות, כשהיינו קטנים שיחקנו הרבה בתופסת, עמודו, כדור עף ומחניים. חבריי גרו  מאוד קרוב אלי כי גרנו בקיבוץ. אני זוכרת שפעם כשהייתי בת תשע הייתה הפגזה בקיבוץ שמיר, וזה היה מאוד מפחיד, היינו צריכים לרוץ למקלחת.

למדתי בבית הספר ״עינות הירדן״. למדנו מקצועות כגון היסטוריה, ספרות, תנך, עברית, חשבון, אנגלית, פיזיקה, וגם טיילנו הרבה. היינו מטיילים המון ודרך הטיולים בטבע היינו לומדים.

ראינו סרטים על הדשא בחוץ, ללא תרגום, כמו היום. היה סרט ובצד היו מזיזים את התרגום, לפעמים זה היה מאוחר. אני אהבתי ללכת לבריכה והמון משחקים אני מתגעגעת למאכלים שסבתא שלי הייתה מכינה, סופגניות קטנות, ומאז לא אכלתי את זה אף פעם יותר… וגם המאכלים של אמא וכלל המאפים של פורים.

הייתי מאוד עמוסה: הדרכתי בתנועת הנוער ״השומר הצעיר״, הייתי במקהלה, אהבתי רקודי עם, הייתי בחוגים שחייה וכדור עף, ועשיתי את מיטב יכולתי לעזור לאחותי הקטנה ולתרום לאנשים.

כמשפחה, מאוד אהבנו לטייל. גרנו בקיבוץ מאוד רחוק מתל אביב. פעם בשנה היינו קמים מוקדם, בחמש בבוקר, נוסעים לקריית שמונה ואז לתל אביב באוטובוס. היו בגדים חגיגיים, זה היה מרגש. היינו מבקרים קרובי משפחה, הולכים ללונה פארק, ולקרקס אבל אחרי כמה ימים התגעגעתי לקיבוץ…

האזינו אז לשירים של תנועות הנוער, שירים שבמקור היו רוסים שתורגמו לעברית. המאכל האהוב עלי היה שניצל ותפוחי אדמה. המתכון המשפחתי היה פלפלים קלויים וכיסונים.

הייתי עם אחותי הקטנה, ישנו בבתי ילדים. לאחותי הקטנה היו המון פחדים, אמא שלי עבדה בתל אביב ולאחותי היה קשה להירדם, כל פעם שחשבתי שהיא נרדמת היא היתה פותחת את העין ואומרת תישארי איתי. עוד מכיתה ח׳ הייתי מקימה פעוטות, מחליפה להם ומסדרת להם את המיטות. מגיל 14 שמרתי על 6 ילדים…

היו המון המצאות שעזרו לחיים, בעיקר תרופות, אבל העולם השתנה. פעם לא היה טלפון, מחשב, אפילו לא טלויזיה. פעם אפילו לא היו מקררים ומזגנים. החיים היו יותר פשוטים ופחות מפונקים.

את סבא פגשתי בצה״ל, הייתי קצינת חן וסבא היה מפקד ושם נפגשנו. כשנפגשנו הייתי בת 19 כשהתחתנו הייתי בת 21.

סבתא עבדה כעובדת סוציאלית והיום יש לה שני ילדים ושבעה נכדים.

יש לנו חפץ שמתגלגל במשפחה, זו טבעת נשואים, טבעת של סבא וסבתא שהם התחתנו איתה והעבירו אותה במשפחה, ואמא (אילת) התחתנה איתה.

דעתה של סבתא על המצב במדינה:״דעתי על מדינת ישראל כיום היא שמדינת ישראל האהובה שלנו עוברת עכשיו תקופה מאוד קשה כרגע אנחנו עדין לא יודעים מה יקרה למדינה שלנו אלה רגעים קריטים.״

הזוית האישית

אלה: נהנתי מאוד להקשיב לסבתא נועה, מספרת את הסיפור שלה, נהנתי לבלות איתה זמן וללמוד דברים חדשים."