מאגר סיפורי מורשת

סבתי פנינה קראוס נולדה בחיפה ב-1953 להוריה אביבה ואהרון מספרת לי כך:

"למדתי בבית ספר נתיבים שהיה בהמשך לרחוב בו גרתי, בכל שכבה היו שתי כיתות. התלמידים בכיתה היו שכנים, והיינו הולכים לבית ספר ביחד וחוזרים ביחד, בכיתה א' וב' למדנו בשתי משמרות, יומיים בבוקר ויומיים עד אחר הצהריים, למורה קראו שושנה, אהבנו אותה מאוד והיא הייתה כמו אמא שלנו. בבית ספר למדנו עד כיתה ח', ומאוד אהבתי את מקצועות האומנות, והטבע ובגלל שגרנו קרוב לים, אז היינו עושים את שיעורי הטבע בים.

הייתי תלמידה טובה, שקדנית בכיתה ה' קיבלתי אפילו תעודת הצטיינות, וכשבכיתה ח' עשו בחינות סקר וקיבלתי ציון גבוה והמליצו לי להמשיך ללמוד הוראה.

הילדות שלי שונה משלך במאה שמונים מעלות, כי היינו הרבה בחוץ ושחקנו משחקי כדור, טיפסנו על עצים שיחקנו בחבל ובקלאס ובחוף הים, גם היינו קושרים ארנק ומסתתרים, כשאנשים היו רוצים להרים אותו היינו מושכים את החבל, בערב לא הייתה טלוויזיה והיינו נפגשים עם חברים ושומעים בטרזיסטור תוכנית רדיו בלשית שנקראת "פול טמפלר", כששיחקנו מחבואים הבנים היו מחפשים את הבנות, ובכיתה ה'- ו' כבר נוצרו חברויות וזוגות.

בילדותי היה לי בית עם גינה, שהיה בו דבר מעניין. היו שני חדרים מאחור שהיו גן ילדים, ואמא שלי הייתה הסייעת. כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי באה לעבוד בגן. בחצר שלנו היה לנו לול של יונים ותרנגולים, והתפקיד שלי היה להאכיל אותם, היה לנו גם כלב שחורי וחתולים.

חגגנו את הבת מצווה אצלנו בחצר, יחד עם חברים מהכיתה, שכנים משפחה ומוזיקה  מפטיפון ותקליטים. שיחקנו משחקי חברה שמשהו הפעיל, והמתנה הכי גדולה שקיבלתי היתה אופניים. המתנות מהילדים היו עט פרקר, ספרים ובגדים. הייתי מעדיפה לחיות בתקופה שלי, כי היא היתה יותר רגועה ופחות טכנולוגית ודורשת, יותר מקבלת ונינוחה.

החג האהוב עלי בילדות היה חנוכה, כי אהבתי מאוד את הסופגניות והלביבות, ואת האווירה סביב השולחן והדלקת הנרות. בחגים הייתי מקבלת מתנות לדוגמה, בראש השנה: חולצה לבנה או שמלה לבנה בפורים: משלוח מנות, עם ממתקים. ובפסח: נעלים חדשות שהיו לכל השנה ואם עד פסח הבא היה קורה משהו לנעליים, היו לוקחים לסנדלר ומתקנים.

אני  זוכרת מהילדות את עוגת התפוזים שאמא שלי הייתה עושה כמעט כל יום שישי, בפסח עוגת מצות ובחגים גפילטע פיש וורניקס עם תפוחי אדמה או בשר ועל זה בצל מקורמל.

זוגיות וחתונה

את סבא רובי הכרתי לפני חמישים ושלוש שנה, הכרנו בטכניון, כשבאתי לרקוד ריקודי עם ביום חמישי בערב. סבא בא עם חבר, וביום שבת הוא הזמין אותי לסרט על וייטנאם. התחתנו כשאני היית בת תשע עשרה, וסבא היה בגיל עשרים וארבע.

סיפור מצחיק מהחתונה: גיסי החזיר אותנו מהחתונה ובדרך האוטו נפל לבור, אז המשכנו עם מונית הביתה, ולא זכרנו שהמפתח אצל חברה שהלכה לישון, בקיצור חתן וכלה הולכים ברגל לחפש את המפתח, כדי להיכנס הביתה. בהמשך כבני זוג נהגנו לעשות בחופשות פיקניק בפארקים, ובכינרת, ומדי פעם בית מלון בסוף שבוע בלי הילדים".

הזווית האישית

תום: אני מאחל לך שנבלה ביחד יותר, שתכירו חברים חדשים שתישארי צעירה לנצח, ושתוכלי ללכת לבלות ולרקוד.

פנינה: אני מאחלת לך שכל מה שאתה אוהב, ובוחר לעשות תעשה ותצליח, והכי חשוב שתמשיך לקחת הכל בקלות ובצחוק