מאגר סיפורי מורשת

שמה של סבתא הוא עדנה. סבתא נולדה בשנת 1948 חודש לפני קום המדינה בעיר נתניה.

אחד הדברים המאפיין את סבתא שלי בילדות הוא שהייתה תלמידה טובה ואהבה לעזור למי שהיה זקוק לעזרה. בית ספרה היה דתי ואת הכיתות חילקו לפי רמות (הטובים והחלשים). המקצוע שסבתא שלי אהבה הוא חשבון ומוזיקה, היא עזרה תמיד למורה למוזיקה שהיה עיוור.

הבית של סבתא היה בית פרטי. מלפנים הייתה גינת פרחים ודשא ומאחור גדלו עצי פירות הדר: לימונים, תפוזים וגויאבות. הבית היה עם שלושה חדרים ושלוש מרפסות וקרוב לחוף הים.

סבתא היא השנייה מבין שלושת האחים שלה. היחסים בין האחים היו טובים מאוד והם עזרו אחד לשני תמיד. את ימי ההולדת חגגו במשפחה עם עוגת קרם וברכה. את בת המצווה חגגו עם כל המשפחה. סבתא קיבלה מתנות, לדוגמה: טבעת וצמיד מזהב עם השם חרות עליהם וגם ספרים .

בשכונה של סבתא גרו עולים חדשים שהגיעו מתימן בשנת 1935, וגם יהודים שעלו מגרמניה. יחסי השכנות היו טובים מאוד, אף פעם לא נעלו את הבית שלהם. ילדי השכונה שיחקו אחד עם השני. הייתה מכולת שכונתית ששם קנו את המצרכים. הם היו קונים בלוק של קרח כדי לשים במקרר, כדי שהאוכל לא יתקלקל. המשחקים סבתא שיחקה עם החברות שלה הם: קלאס, חמש אבנים, חבל, דמקה ועוד. לא היו חבורות, אלא כולם היו ביחד כל הזמן. במפגש החברות היו קובעות לנסוע לסרט בעיר, לומדות למבחנים ביחד. החברות הייתה עם בנות הכיתה. יש לה קשר עד היום עם חלק מהחברות.

סבתא פגשה את סבא דרך חברה שעבדה איתה בבתי חולים. סבתא באה מבית דתי. אחרי שהם ראו יחד סרט בקולנוע, סבא לקח את סבתא לאכול סטייק. פתאום, סבא נזכר שסבתא אוכלת כשר. סבתא צחקה ואמרה: "אתה יודע שהסטייק טעים מאוד למרות שהוא לא כשר" והמשיכה לאכול.

סבא היה כל כך רציני בקשר, שמייד אמר לסבתא: "הולכים לקנות בית". כך סבתא הבינה שסבא רוצה להתחתן איתה. את החתונה ערכו באולם בהוד השרון. הם קיבלו מתנות, בעיקר כלי בית  ומהמשפחה הקרובה קיבלו כסף. למחרת החתונה נסעו לירח דבש למלון בנהריה. היות שקנו בית בשלבי בנייה, הם שכרו דירת חדר בכפר סבא. הבית שהם קנו היה בשטח של ראש עיריית כפר סבא, גלר.

סבתא עבדה כאחות בבית חולים מאיר ולסבא היה עסק לתיקון משאבות מים בתל אביב. המצב הכלכלי שלהם היה  טוב מאוד. פעם בשנה הם נסעו לטיול בחו"ל. הבילוי העיקרי של סבתא וסבא היה מפגש עם חברים בימי חמישי. בנוסף, היו נוסעים לראות סרטים בתל אביב. סבא שהיה עסוק בעסק שלו, היה מגיע יחסית מאוחר הביתה וסבתא ניהלה את משק הבית מבחינה כספית כלכלית וחינוך הילדים שלהם.

אחרי שנה לנישואים, סבתא הייתה בת 23 כשילדה את דודה שלי. הלידה הייתה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. את סבא גייסו מייד כשפרצה המלחמה, זה היה ביום שבת. סבתא, יחד עם קרובת משפחה השתחררה מבית היולדות ביום ראשון ונסעה לגור עם ההורים שלה בנתניה. רק אחרי חצי שנה שסבא נלחם בדרום, הוא פגש את סבתא ואת הילדה שלהם.

בילדותה חלתה סבתא בדלקת ריאות וקיבלה זריקות פניצילין. היא זוכרת את האחות שהייתה באה להזריק לה את הזריקה ותמיד האחות הייתה אומרת: "תהיי אחות כשתהיי גדולה". כך הושפעה סבתא ועם השנים נהיתה אחות.

לסבתא וסבא היה חשוב שהילדים ילמדו, יהיו חברותיים ויעזרו לזולת לדוגמה: לסבתא הייתה שכנה מבוגרת שתמיד באה אליה הייתה יושבת לדבר איתה ועוזרת לה בקניות.

סבתא הייתה אחות שלמדה בבית חולים מאיר. סבתא עבדה חצי משרה בבית חולים והחצי משרה כאחות בבית ספר יסודי. עם סיום השרות של אחיות בתי הספר הציעו לה לעבוד כאחות אחראית במגזר הערבי ביישוב טירה. סבתא ללא היסוס שאהבה שינוים ואתגרים שמחה לקבל את ההצעה. סבתא השקיעה הרבה במגזר הערבי, היא קיבלה תעודת הצטיינת על עבודתה. סבתא בעזרת האחיות דוברות הערבית עשתה פרויקטים למשל: הדרכת נשים לבדיקת עצמי לגילוי סרטן השד, בבית ספר לנערות במצוקה הדרכה להיגיינה ועוד מיזמים שעזרו להגברת המודעות בקהילה.

הזוית האישית

איתי: אני הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שהיא תהיה בריאה עד 120 שנה.

סבתא עדנה: אני הייתי רוצה לאחל לנכד שלי שיהיה תלמיד טוב ושיהיה בריא עד 120 שנה.