מאגר סיפורי מורשת

שמי דורית כהן, שם המשפחה הקודם שלי הוא חיון, נולדתי בתאריך 30.8.1951 בחיפה. אחי אלכס נולד ביוגוסלביה וכשהגיע לגיל חצי שנה, משפחתי עלתה ארצה. משפחתי שהתה במערה מספר שנים ואבי נשלח לקטוף פירות הדר כדי לפרנס את המשפחה. בסמוך ללידתי עברה משפחתי לבית ברחוב הנביאים בחיפה שם גדלתי בשכונה משפחתית. השכנים שעלו ארצה לאחר השואה מכל התפוצות היוו משפחה, וילדי השכונה נהגו לשחק יחדיו בחצרות הענקיות בחיפה. חווינו יחד את מוביל הנפט שדאג לחמם את ביתנו בתנורי הנפט, את משאית הקרח שדאגה לקרר לנו את המקררים, ואנו השובבים היינו קופצים על המשאיות ורוכבים עליהן.

בצעירותי לקחתי חלק בתנועות הנוער מחנות העולים ובמכבי צעיר. החברים בכיתה היו עורכים מסיבות בבתיהם, ואנחנו היינו רוקדים לשירי אלביס, קליף והחיפושיות.

בגיל 18 התגייסתי לחיל הים ושירתי חצי שנה בלבד, מאחר ונישאתי לבעלי האהוב, שהיה שכן וחבר קרוב של אחי. שלושת בניי ותשעת נכדיי חוגגים מדי שנה את ימי ההולדת, ערב ראש השנה וערב פסח יחדיו, וגם בחנוכה סבתא מכינה סופגניות ולביבות וכולם באים לחגוג.

אני מקווה שהדור הצעיר תמיד יהיה מוקף במשפחה ובחברים רבים שיתמכו בהם ויאהבו אותם.

גלגולו של חפץ

הייתה לנו טבעת נישואין של אבא שלי שמעון, אימא שלי הכינה מהטבעת שרשרת בשבילי וכך החפץ נשמר על הצוואר. זו שרשרת זהב עם מדליון עגול. השרשרת משמשת לקישוט. בשנת 1946 נישאו אימא ואבא, וכך החפץ הקרוב ללבי קשור למנהג הנישואין, והיה שייך לאדם יקר לליבי.

סיפורה של תמונה – התמונה שלי ושל הבן שלי

יש תמונה יקרה ללבי, התמונה צולמה בבית שלי שנמצא בנוף הגליל, נצרת עילית. התמונה צולמה בסלון. התמונה צולמה בשנת 1978 בערב. המצב בתקופה זו היה רגיל, הייתה אווירה נעימה ושקטה לא היה בעיות או קשיים. כשהבן שלי ואני הצטלמנו, הייתה הרגשה של שמחה, לא אמרנו כלום לפני התמונה. בעלי צילם כדי שיהיה תמונה שלי ושל הבן שלי ואנחנו ידענו שאנחנו מצולמים. היה ברקע ריהוט בגלל שזה היה בבית. מה שאפשר ללמוד מהתקופה היא שלא היה טלפונים, מצאנו לנו עיסוקים משלנו, למשל – אבא שלי ניגן על גיטרה. ניתן לקרוא לתמונה: "לאהוב את ההורים".

הזוית האישית

שניר הנכד המתעד: למדתי שסבא וסבתא היו שכנים והיה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא וללמוד על החיים שלה.

סבתא דורית: נהניתי מאוד לעבוד יחד עם שניר.