מאגר סיפורי מורשת

עמרם נולד במרוקו בעיר מקנס, בשנת 1938 והיה הרביעי מבין חמישה ילדים. לפניו נולדו שלוש בנות.

באותה תקופה במרוקו היה חשוב שיוולד בן, ולכן סבתא רינה התפללה רבות ואף הלכה לבקש תפילות מצדיקים כדי שיוולד לה בן. הצדיק האחרון שקיבלה ממנו ברכה נקרא רבי עמרם, ולכן כאשר עמרם נולד, זה היה שמו. שבע שנים מאוחר יותר נולד אלברט, הבן החמישי, אך הוא נולד בטעות, ויחסית בגיל מבוגר של אמו. כיוון שעמרם היה בן ראשון אחרי שלוש בנות הוא זכה לפינוק יתר, והדאגה סביבו הייתה רבה. אבא שלו, סבא חיים, היה רב בקהילה, ואימא שלו, סבתא רינה הייתה עקרת בית. הם גרו בבית גדול ויפה, נראה ממש כמו ארמון על אף שלא היו עשירים כלל.

ההורים היו אנשים קפדנים וקשים. אנשים דתיים אדוקים אשר דרשו גם מילדיהם להיות דתיים אדוקים. סבא חיים נפטר עוד במרוקו ולא הספיק לעלות לארץ. על אף האדיקות של הוריו, הילדות הייתה זכורה כילדות טובה ושמחה. שלוש האחיות יצאו מהבית בגיל צעיר יחסית, הן התחתנו ועברו לקזבלנקה, עמרם ואלברט נשארו שניהם לבד עם ההורים. הם שיחקו משחקי ילדות בחוץ. המשחקים היו עם בני המשפחה, בני דודים ועם חברים מהשכונה. האגדה מספרת שסבתא רינה הייתה בשלנית ואופה מצוינת, היא נהגה לאפות הרבה עוגיות ולאחסן אותן בשקי יוטה גדולים במחסן. העוגיות נועדו לאורחים בלבד, ובני הבית רצו גם הם לאכול מהעוגיות. אבי, אחיו וחבריו התגנבו למחסן וגנבו עוגיות.

בית הספר היה מאוד קפדן. אם תלמידים התנהגו לא כשורה, הם קיבלו מכות עם סרגל ברזל על היד. חשיבות הלימודים במקנס הייתה גבוהה, הלימודים היו ברובם דתיים. כאשר הגיע עמרם לגיל 17 הוא נשלח על ידי רב שהגיע לקהילה ללימודים באנגליה בישיבה. כאשר חזר עמרם למרוקו הוא החל ללמד עברית בבית הספר. בתקופה הזו עמרם היה מורה לעברית בעיר מזגו שהיום נקראית בשם אחר. חיי היהודים היו טובים רוב הזמן. הקשר עם הערבים היה טוב, ואלברט מספר שאף הזמינו אותם במימונה או הלכו לבקר אותם בחגים המוסלמים.

הם חיו במלאח, שהיה מעין רובע יהודי. ("גטו" באשכנז). המלאח היה תחום בחומות כדי להפרידו מהרבעים המוסלמים, ולצורך הגנה מפני פרעות אנטי-יהודיות שהיו תדירות, בעיקר בתקופות של אי-יציבות. בנוסף המלאח שכן לרוב בקרבת מוסדות שלטון, ובעיר הבירה, בקרבת ארמונו של המלך (מתוך ויקיפדיה). במלאח היו הרבה בתי כנסת, ובבתי הספר למדו עברית ברמה גבוהה. היהודים במקנס היו יהודים דתיים שומרי מצוות, בעוד שהיהודים בקזבלנקה היו ידועים כמתבוללים כצרפתים. אלברט זוכר את החיים בתקופה כחיים טובים, עם קהילתיות גבוהה ותחושת לכידות גבוהה בקרב היהודים. לרוב היהודים זכו להגנה על ידי המלך, אך עדיין היו תקופות שבהן היו אירועים מיוחדים בהן היהודים חיו בפחד. כאשר המלך נפטר, מוחמד החמישי, היהודים החלו לחיות חיים של פחד. המלך שמר על היהודים. היו סיפורים שהבתים של היהודים לא היו יכולים להיות בגובה מסויים והדלת צריכה להיות נמוכה כדי שהיהודי יתכופף כאשר הוא נכנס לביתו.

בשנות ה50 החלו להגיע נציגים מישראל אשר עודדו את היהודים לעלות לארץ. לאט לאט החלו היהודים לעלות ובמקומם נכנסו לגור הערבים. המלאח כבר לא היה רק עם יהודים והאווירה הקהילתית השתנתה. בשנת 1964 החליטו עמרם ואמו לעלות לארץ. בשנה זו רק שניהם נשארו במרוקו. הם עלו לישראל. סבתא רינה עברה לגור במעברות בג'סי כהן בחולון לצד בתה גרסיה. לגרסיה כבר היו שבעה ילדים באותה העת. הם קיבלו שני צריפים. בצריף אחד גרו גרסיה עם חמישה ילדים, ובצריף השני גרה סבתא רינה עם שני נכדים.

עמרם לא גר במעברה, הוא התחיל ללמוד בטכניון הנדסה. מיד עם תום הלימודים התחיל ללמד כמורה לחשמל ואלקטרוניקה בבית ספר הולץ. הוא עבד בבית הספר על לציאתו לפנסיה בגיל 62. לעמרם היה קל מאוד ללמוד את העברית בארץ ישראל, שכן הוא למד עברית ואף לימד עברית במרוקו. העברית הייתה אמנם תלמודית, אך המעבר לעברית מדוברת היה קל מאוד. סבתא רינה נפטרה בשנת 1973, שנה אחרי הולדת נכדתה קארין.

אבי הכיר את אמי במעברה בחולון. האגדה מספרת שהתאהב בה ממבט ראשון שכן הייתה מאוד יפה. אמי, נינט, הייתה מקורבת למשפחה ולכן המשפחה המורחבת התנגדה לקשר שלהם, שכן עמרם היה באותה תקופה בחור לא רציני שלא היה מעוניין להתחתן. הקשר ביניהם הופסק לתקופה, אך מאחר ואהבתם הייתה גדולה ואמיתית, הם חידשו את הקשר והתחתנו. מיד לאחר החתונה נולדו להם שני ילדים – בן ובת – בהפרש של שנה: חיים על שם סבא וקארין. באותה תקופה עבדה נינט (שמה עוברת לענת) כתופרת. במקום בו עבדה שימשה קארין דונסקי כדוגמנית, ונינט אהבה את השם. שתי הסבתות של קארין התעקשו שקארין תיקרא על שמן, ולכן נאמר להן שהקר הגיע מ"קלרה" והרין מ"רינה". ושתי הסבתות היו מרוצות.

לסבא עמרם היו תחביבים רבים. הוא אהב לקרא ספרים, הוא אהב סדרות בריטיות תקופתיות, הוא רקד ריקודי עם, שחה בבריכה שלוש פעמים בשבוע. הוא יצא לפנסיה בגיל צעיר יחסית ונהנה מחיים מגוונים וטובים, אך לתקופה קצרה בלבד. בגיל 66 הוא חלה בסרטן ונפטר בגיל 67.

הזוית האישית

דניאל: חוויותיי מהשתתפות בתוכנית הן שלמדתי הרבה על סבי ועל ילדותי.