מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי אלכסנדר גלפנד, ואני סבא של ליה, מצד אבא. נולדתי בשנת 1950 ב24 לאפריל, בפרם שברוסיה. גרתי עם אבא, אמא, סבא וסבתא מצד אמא בפרם. היה לנו בית עם שלושה חדרים לחמישה אנשים. גרנו ככה עד שהייתי בן חמש. אבא שלי עזב את המשפחה. הוא לא רצה לגור בפרם, הוא רצה לגור באוקראינה, שם גרו ההורים שלו. בשלב זה אבא שלי עדיין לא החליט מה הוא יעשה, אם להתגרש או לא. בגלל זה הם לא התגרשו מיד, פשוט הוא עבר לגור במקום אחר.

אמא שלי הייתה רופאה לילדים. אבא שלי היה מורה להיסטוריה. סבא שלי היה מהנדס גאודזיה. וסבתא הייתה רואה חשבון כשבזמן המלחמה היא עבדה כגננת בגן הילדים. ולאחר מכן היא שוב פעם חזרה לעבוד כרואה חשבון. אבל כשאני נולדתי, היא הפסיקה לעבוד, כי היא כבר הייתה בפנסיה.

לאחר שעזב אבא, נשארנו ארבעה, אמא, סבא, סבתא ואני. כשהלכתי לבית הספר, שלחו אותי לבית ספר אנגלי, הבית ספר האנגלי הראשון בפרם. למדו שם שיעורים נוספים באנגלית. היו שם את המורים הכי טובים לאנגלית, ולימדו שם מאוד טוב. היה כל יום שיעור אנגלית, ובכמה ימים היו שניים או שלושה שיעורים. כשהתחלתי ללמוד בכיתה א', סבתא ברוחה נפטרה. היא הייתה מאוד צעירה, היא הייתה בת 56. ואז נשארנו שלושה, אמא, סבא ואני.

כשהייתי בן 10, סבא שלי גם נפטר, בגיל 60 וחצי. הוא הרגיש ממש לא טוב, אז הזמנו אמבולנס. הרופאה שאלה בן כמה סבא, אמא שלי אמרה 60. וסבא אמר 60 וחצי. והרופאה אמרה שזה לא משנה וסבא אמר שזה כן משנה כי בדיוק ביום שהוא נפטר הוא היה בן 60 וחצי.

בגלל שהיו לנו שלושה חדרים, ונשארנו שניים, אמא ואני, היה נחשב שאסור שלושה חדרים לשני אנשים. אז החלפנו דירה, עם שני חדרים. אחים לא היו לי ולכן שיחקתי עם מבוגרים. אבל גם היה לי חבר אחד שנשמר לי עד היום, יוליאן. היה גם את סשה, שהיה גדול ממני בשנתיים, והוא היה שכן שלי. אהבתי לשחק בשחמט, אבא שלי לימד אותי לשחק. למרות שאבא עזב כשהייתי בן חמש, כבר ידעתי לשחק בשחמט ובדמקה סבא לימד אותי לשחק. בחוץ שיחקנו במחבואים.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

בשנת 1967 אמא שלי ברטה ואני נסענו לבקר את המשפחה. המשפחה גרה בסברדלובסק שברוסיה. אני ואמא אף פעם לא היינו בסברדלובסק, וסבא שלי דוד סיפר ששם גרה דודה מדרגה שנייה שלו, בלה. סבא שלי נסע אליהם פעם, אבל לא לקח אותנו איתו. לבלה הייתה שם משפחה, היה לה בעל, בת, ושני נכדים. והנכדה שלה, זאת סבתא של ליה, רימה.

כשהכרנו, הייתי בן 17. רימה הייתה גדולה ממני ולא ממש רצתה לשחק איתי. אבל לרימה היה אח קטן, יאשה ושיחקתי איתו בשחמט. רימה נראתה לי מאוד יפה. אבל לא ממש דיברה איתי. ואז כעבור שנה, בשנת 1968, בלה והבעל שלה חגגו 50 שנה של נישואים והם הזמינו אותנו, את אמא שלי ואותי.

שוב פעם נסענו אליהם ונפגשנו עם כולם וגם עם רימה. אבל גם בפעם הזאת לא ממש דיברנו ואז בשנת 1972, נסעתי לסברדלובסק, בקשר ללימודים. ונסעתי לשם הרבה. בהמשך עברתי לגור שם בסברדלובסק. בימי חופש התחלתי לנסוע למשפחה ואז פתאום רימה התחילה לדבר איתי. שיחקנו בקלפים, רימה יאשה ואני. היינו ביחסים טובים. ואז נהינו חברים והלכנו לקולנוע ביחד ואז התחתנו, בשנת 1973. השנה (2023) כבר נהיה 50 שנים!!

מקצוע ועיסוק

המקצוע שלי בהתחלה זה היה מתמטיקאי ואז המקצוע שלי נהפך להיות מתכנת. כשהייתי קטן, לא היה הרבה מתכנתים, והמחשבים לא היו מפותחים. סבא שלי ניסה ללמד אותי מתמטיקה. וכשהייתי בכיתה ב' וג' סבא שלי לימד אותי חומר מתקדם של בחזקה. מתמטיקה עניינה אותי וגם מאוד עניינה אותי פיזיקה. ואני מאוד התלבטתי אם להיות מתמטיקאי או פיזיקאי. בבית ספר שלי לימדו תכנות. הייתה כיתה אחת של תכנות ואחת של כימיה. ואז כשסיימתי בית ספר הלכתי לאוניברסיטה ולמדתי שם פקולטה למכונות ומתמטיקה ואז הפכתי למתכנת.

עלייה לארץ

בשנת 1991 חשבנו לעלות לארץ ישראל, אבל עדיין לא היינו בטוחים. בתחילת שנת 1995 הבן שלי, יבגני, אבא של ליה, עלה לארץ ואז כבר הייתי בטוח שאני גם רוצה לעבור. בשנת 1996 אמא שלי ואני עברנו לישראל. אבל בת זוגי והבת שלי לא עלו איתנו עדיין. הדירה שלנו הייתה באשדוד. והבן שלי היה לא רחוק מאיתנו, הוא היה בכפר סילבר.

התחלתי ללכת לאולפן. היה לי קשה כי הייתי בן 46. היו שם הרבה אנשים מרוסיה, הייתה אישה שהגיעה מגרוזיה ושישה אנשים מצרפת. המורה לא הייתה צריכה לדעת אחת מהשפות. היא בהתחלה לימדה אותיות, ואז כתבה איזה מילה, והראתה בסימנים, תמונה או ציור. ואנחנו היינו צריכים לנחש איזו מילה זו. מי שהיה מנחש, היה צריך להגיד את זה בשפה שלו. בבית התאמנתי הרבה. קניתי מילונים. הלכתי חמישה חודשים לאולפן.

הזוית האישית

החוויה של סבא אלכסנדר: "מאוד נהניתי לספר את הסיפור שלי, והיה לי מאוד נעים שהקשבת לי"

הנכדה ליה: "היה לי מאוד מעניין, וגיליתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבי. אחד ממשפט חוכמה של סבא שלי הוא תמיד כשלמישהו יש יום הולדת סבא שלי מברך ואומר: שמחה מהילדים והנכדים. בנוסף סבא שלי תמיד כשהוא רואה משהו יפה, הוא נזכר בשירים, ואני לא תמיד מבינה את המשמעות."