מאגר סיפורי מורשת

לסבא שלי קוראים דוד אלברטו אסטרובסקי בספרדית ודוד אורי אסטרובסקי בעברית. הוריו קראו לו כי הם אהבו את השם הזה.

סבא שלי נולד ב-25 במרץ 1941. חברים ומשפחה שלו קארו לו קאצ'ו. הוא נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה. להורים שלו קארו ריימונד ורבקה, לסבא שלי יש אחות צעירה שחיה היום בישראל.

כשהם היו ילדים הם גרו בבואנוס איירס ברחוב שנקרא אוליבוס, הוא זוכר שבבית שלו היו לו תרנגולות. זה היה בית קוטג' קטן עם גינה קדמית, חדר אחד וסלון.

סבא שלי למד בבית ספר בשם ״מנואל לינאס מספר 93״. כשהוא הלך לבית הספר הוא היה בליגת הכדורסל, והוא גם קצת אהב לשחק כדורגל ופינג פונג. התחביב שלו היה גילוף עצים שלישוניים, סבא שלי גילף דמויות של בעלי חיים לכנסייה שהייתה ליד ביתו ובסוף שבוע הוא אהב ללכת לאצטדיון ריבר (קבוצת כדורגל ארגנטינאית) לצפות במשחקי כדורגל, ללכת לקולנוע עם חברים ולקרואה.

לסבא שלי היו כמה חברים, לכמה מהם נקראו נורמה ריצ'י וחואן קרלוס קארוסו שהיו קתולים. פפה הוא החבר הכי טוב שלו והם עדיין חברים עד היום אחרי 66 שנים.

כמה מהדברים האהובים עליו היו: ללמוד בבית הספר, להיות עם חברים וספורט. המאכלים האהובים עליו היו מילנזה עם פירה (מילנזה זה סוג של שניצל), ולביבות גבינה שאימא שלו הכינה. סבא שלי אהב לעשות ספורט כשהוא היה קטן, הוא שיחק בליגת הכדורסל וכדורגל עם חברים שלו בשכונה.

הפחד הכי גדול שלו כילד היה שמשהו יקרה לו כי הוא יהודי בגלל שהוא חיי במדינה עם רוב אנשים נוצרים ולמד בבית ספר ציבורי נוצרי. פחד נוסף שלו היה שמשהו יקרה לאבא שלו כמו שקרה לאימא שלו כשהוא היה קטן.

סבא שלי זוכר את המורות האהובות עליו שהיו מכיתה א', ג' וכיתה ו'. מי שהוא הכי זוכר הייתה המורה שלו בכיתה ו' והוא זוכר אותה בגלל ההבנה שלה ובגלל שהיא עזרה לו מאוד. היא הייתה מאוד סובלנית ולימדה אותו המון.

סבא שלי ואחותו הקטנה בבית הספר

כשסבא שלי בגר, הוא לא נרשם לאוניברסיטה כי אז הוא לא רצה להמשיך ללמוד, עכשיו הוא מאוד מתחרט על ההחלטה שלו, אבל למרות שהוא לא נרשם, הוא הלך לאוניברסיטה כסטודנט לא רשמי, כלומר הוא למד שם בשיעורים, אבל המורים לא נתנו לו ציונים. הוא למד 3 או 4 מקצועות באוניברסיטה.

העבודה הראשונה שלו הייתה בתפקיד "עוזר" במקום שקוראים לו amia שזה מקום בו שעוזרים ליהודים בארגנטינה. הוא עבד שם מגיל 15. סבא שלי עבר לגור לבד בפעם הראשונה בגיל 22, אחרי שהוא סיים את הלימודים. הוא עבר לגור בבית פרטי ליד בית הוריו ברחוב שנקרא ״סן איסידרו״. סבא שלי עבר לגור עם סבתא שלי כמה ימים לפני שהם התחתנו.

אחותו של סבא שלי עלתה לישראל, כשהייתה בת 16. סבא שלי היה אז בן 21, זה היה בתקופה שהוא התחיל ללמוד כסטודנט לא רשמי באוניברסיטה. אחותו נסעה מישראל לבקר את הוריה, סבתא וסבא שלי בארגנטינה כמה פעמים, עוד לפני שסבא שלי נסע לישראל בפעם הראשונה כדי לראות אותה, אבל כשהוא נסע לבקר אותה בפעם הראשונה בישראל הוא היה בן 46 – זה היה בשנת 1987.

סבא שלי הכיר את סבתא שלי כשהוא היה בן 27 והיא בת 30. הם נפגשו בעבודה, סבתא שלי הייתה מורה וסבא שלי עבד כמפקח באותו בית ספר. הם היו חברים כשנה משנת 1968 עד 1969, עד שבתאריך 11/08/1970 סבא שלי שאל אותה אם היא רוצה להיות חברה שלו. אחרי שנה של זוגיות הם התחתנו בשנת 1971. סבא וסבתא שלי היו בני 36 ו-39 כאשר אבא שלי נולד, אבל הוא לא היה הילד הראשון שלהם.

לסבתא שלי היו כבר שלושה ילדים  מקשר שלה עם גבר אחר, איתו חיה לפני שהיא הכירה את סבא שלי ולמרות שסבא שלי לא היה האבא הביולוגי שלהם, הוא התייחס אל שלושתם כאל ילדיו מאחר והוא גידל אותם במשך רוב חייהם.

בארגנטינה היה חוק שירות בצבא חובה, אבל סבא שלי לא התגייס שם לצבא, כי מאז שאמא שלו נפטרה כשהוא היה בן 15, אבא שלו היה אלמן וסבא שלי עזר בפרנסת משפחתו.

הזוית האישית

סופיה: אני ממש אהבתי לעשות את העבודה עם סבא שלי, מכיון שזה נתן לנו יותר זמן כדי לדבר, אבל זה גם היה לנו ממש קשה בגלל המרחק וההבדל בין השעות. אני גם חושבת שהיה מאוד חשוב וכיף עבורו לעשות את העבודה איתי.