מאגר סיפורי מורשת

פרטים אישים

לסבתא ששלי קוראים יפה נפתלי לבית לניאדו. לאימא שלה קראו לינדה ולאבא שלה קראו דוד. סבתא ספרה לי שהוריה נולדו בסוריה ושאמא שלה עלתה עם עליית הנוער. אימא שלה הייתה עקרת בית ולימים עבדה גם כמטפלת בגני ילדים. סבתא יפה סיפרה שכשהיא ואחיה היו ילדים הם הלכו לגנים בהם הייתה מטפלת והיו עוזרים לה. אבא שלה היה שען והייתה לו חנות שעונים. סבתא יפה סיפרה שכל חופש הם היו הולכים לקנות שעונים.

לסבתא יפה שלושה אחים: אחותה הגדולה מרים, ושני אחים ממנה יהושע ואלי. הם גדלו בשכונת חליסה בחיפה. בילדותם היו גרים בבית אחד שישה אנשים, זה היה בבית של שני חדרים. בחדר אחד גרו המשפחה: חמישה נפשות והסבתא שלה גרה בחדר לבד. סבתא יפה יודעת גם ערבית וגם צרפתית.

ילדות

סבתא מספרת שלא היה בילדותה מחשב, טלוויזיה, טלפון נייד או אינטרנט ומה שהם היו עושים זה ללכת הביתה לאכול, להכין שעורי בית ואז היו יורדים למטה לגינה כל הילדים של השכונה והיו משחקים במשחקים כמו: מחבואים, גומי וגם חמש אבנים (עם אבנים רגילות ולא מברזל). הם היו גם משחקים בגוגואים וגם גולות ואם הייתה מנצחת במשחקים הללו היא הייתה לוקחת את הגולות או הגוגואים של המפסיד. סבתא מוסיפה שהיה לה מלא אוספים של כל מיני דברים למשל: מפיות, זהבים (העטיפה של הסוכריות או השוקולדים) ובולים.

היה רדיו שבו היו משמיעים שירים של שושנה דמרי, יפה ירקוני ועוד. סבתא יפה למדה בבית ספר דתי אליו היא הייתה צריך ללכת ברגל כי לא היה מכוניות. בשביל להגיע לבית הספר הם היו צריכים להקיף את השכונה. סבתא יפה סיפרה לי שכאשר היא הייתה בכיתה א' היא הלכה לבית הספר ובדרך הייתה ילדה שרצתה להרביץ לה (ילדה שהיא לא הכירה אותה) הילדה רצה אחריה ואז סבתא יפה רצה והיא לא שמה לב שהיא רצה לתוך הכביש ומכונית דחפה אותה והיא נפצעה.

סבתא יפה מספר שהיא הייתה בגיל שמונה עשרה היא למדה באוניברסיטה. סבתא יפה הייתה מורה ומנהלת בית ספר במשך שלוש עשרה שנה והיום היא מורה פרטית גמלאית של משרד החינוך.

הזוית האישית

הנכדה מיה: "לי היה ממש כיף לגלות דברים על המשפחה של סבתא שלי והיה לי גם ממש כיף להיות עם סבתא. בנוסף למדתי הרבה מאוד עלי ועל סבתא בעזרת העבודה ולמדתי גם על המשפחה שלי ובקיצור היה לי ממש כיף לעשות את העבודה ולהיות עם סבתא."