מאגר סיפורי מורשת

שמי גאולה דהרי לבית מטרי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי דניאל, יחד אנו מעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית. סיפורי עוסק בחייהם של הוריי בתימן.

בתימן חיו יהודים וערבים באותה שכונה. אימא שלי הייתה הולכת לשאוב מים מהבאר עם כד ושמה אותו על הראש. עד שהיא הגיעה הביתה, שליש מהמים היו נשפכים. לא היה להם חשמל ומים. הם האירו בעזרת עששיות (שפעלו באמצעות נפט) ונרות. הם היו אוספים זרדים וענפים כדי שיהיה להם עם מה לבשל. אימא שלי הייתה מנקה את הבית, הם גידלו חיטה ותירס, אחר כך היו צריכים לטחון אותם במטחנה. המטחנה שהכינו במו ידיהם הייתה עשויה משתי אבנים גדולות, חוררו את האבן העליונה באמצעה ובצד שמו ידית כדי לסובב את האבן העליונה וכך טחנו. בנוסף, ההורים שלי תפרו לעצמם בגדים.

העלייה לארץ ישראל

היו כ- 60 אלף יהודים בתימן. לקחו אותם בחושך למחנה העלייה ליד עדן, שהיא עיר הנמל. בין השנים 1949- 1950 היה מבצע עלייה שנקרא "על כנפי נשרים", במסגרת מבצע זה עלו הוריי ארצה. המבצע נקרא גם "מרבד הקסמים". לפני שעלו למטוס בתימן, לקחו להם את כל הזהב והכסף.

כשהגיעו לארץ, ריכזו אותם במחנה עולים. ההורים שלי לא הכירו אחד את השני. ריכזו את הבנות בתוך חדר גדול ובדלת היה חור קטן ודרך החור אבא שלי הסתכל והיה צריך לבחור את הבחורה שרצה. הוא הסתכל וראה את אימא שלי וישר אמר: "אני רוצה אותה, אני רוצה להתחתן אתה". אחרי יומיים הם נפגשו והכירו אחד את השני יותר טוב והם קבעו את החתונה כמה שיותר מהר. הם התחתנו, אימא שלי היית בת 12 וחצי בערך ואבא שלי היה בן 15 בערך. הם עשו חתונה ביחד עם עוד זוג שהיה בבית הכנסת ובמתנות הם התחלקו חצי חצי.

אחרי שנה אימא שלי לא נכנסה להריון מכוון שהיא הייתה קטנה ובשנה השנייה היא נכנסה להריון. לאימא שלי היה קשה בארץ מכיוון שלא ידעה את השפה. נולדו לה שמונה ילדים. הבכורה הייתה ירדנה. אחר כך נולדתי אני (גאולה), אחריי נולד נצח ואחריו יחזקאל. הבאה היא תהילה, אחריה נולדה צביה ואחרי צביה נולד אמיתי (אמי). אחרונה נולדה דורית.

איך חגגנו בחגים

אני נולדתי בפרדס חנה. לפני החגים ובעת הצורך, אבא שלי היה לוקח אותנו באוטובוס והיינו נוסעים לעיר הגדולה – חדרה. הוא היה קונה לנו בגדים, נעליים, סנדלים וכו. כל האחים שלי, הבנים והבנות, היו עוזרים בבית. הבנות היו דואגות לניקיון הבית, עריכת שולחן החג והשבת. הבנים היו משקים את עצי הפרי וירק, ניקוי החצר ומצחצחים את הנעליים של כל המשפחה.

היינו שמחים כשהדודים ובני הדודים היו באים אלינו בחגים ובכללי. למרות שהבית היה קטן, היה מאוד כיף ונעים. לא הייתה לנו טלוויזיה ולא טלפון. היה לנו פטיפון, ההורים היו קונים תקליטים ושמים את התקליט בפטיפון בעזרת זרוע קטנה שבקצה יש מחט, ככה היינו שומעים מוסיקה. בנוסף, היינו מספרים סיפורים, בדיחות ושרים שירים. יש לי שלושה אחים מאוד מוכשרים בשירה, אח שלי יחזקאל עד היום מופיע בשירה.

הזוית האישית

סבתא גאולה: הייתה לי חוויה מיוחדת לספר את סיפור הוריי ועלייתם לארץ, כמו גם לתעד את סיפור חיי עם נכדתי המדהימה דניאל.