מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי דה ולנסה, נולדתי בשנת 1954 בטבריה. ארצה לשתף אתכם בסיפור ההיכרות של הוריי, ניצולי המלחמה, אשר הצליחו להשתקם אחרי הטראומות שעברו ולהתאהב, להינשא ולהקים בית ומשפחה בארץ ישראל. לצורך כך נחזור קצת אחורה בזמן, עם תחילת המלחמה כשהוריי היו עוד ילדים.

אבי היה בן תשע כאשר הגרמנים הגיעו לביתו והוא נלקח יחד עם אמו (סבתי) במטרה להעביר אותם למחנות ההשמדה. הם הגיעו לתחנות הרכבת שם היו אמורים לעלות על הקרונות המובילים למחנות אך כשאמו הבינה מה עומד לקרות, היא תפסה את אבא בידיים נתנה לו תיק עם כל מיני דברים ואמרה לו "תשאיר אותי פה וברח". אבא שלי עשה מה שאמו אמרה, הגרמנים רדפו אחריו אך הוא הצליח להתחבא ולאחר זמן מה הוא שם לב שהתיק שהיה לו, זה שאמו נתנה לו, אבד. הוא יצא מהמחבוא לחפשו. לצערי, תוך כדי הגרמנים תפסו אותו שוב ושמו אותו על הרכבת.

אבי היה נער צעיר ומלא תושייה הוא ידע שמשהו לא טוב עומד להתרחש והוא הצליח לברוח שוב מהרכבת. הפעם הוא ברח ליערות ושם הוא פגש את הפרטיזנים ובילה איתם את ימיו בתנאי קור ורעב קשים. לאחר זמן מה היות והיה צעיר ולא ידע להילחם הוא היה נטל עבורם והם החליטו לקחת אותו לחווה חקלאית של אנשים שהסכימו לסייע ליהודים להתחבא והבטיחו שבתמורה הוא יסייע בעבודה וכך היה.

כשאבי גדל הוא עבר לבית יתומים ליהודי הולנד שם היה תקופה ארוכה עד תום המלחמה כשכבר היה לקראת גיל 16. הוא עלה לארץ בשנת 1949 וגר בקיבוץ גברעם.

המשפחה של סבא אלי

בימים של תחילת המלחמה אמי הייתה לקראת גיל שש, היא הסתתרה יחד עם שלוש אחיותיה ואמה בעליית גג אצל אנשים שעזרו בהסתרת יהודים. הם היו שם כמעט ארבע שנים, כאשר במהלכן, לצערי, הגרמנים תפסו את הוריה (סבי וסבתי) ורצחו אותם. אמי כל כך נקשרה למשפחה שגידלה אותה שגם עם תום המלחמה המשיכה לחיות איתם, שם למדה עד שעלתה לארץ בשנת 1952.

בשנת 1953, הוריי הכירו, אמי הייתה בת 21 ואבי בן 23. הם נפגשו בקיבוץ גברעם ולמרות קשיי השפה וההסתגלות לארץ התאהבו ובנו משפחה לתפארת.

הזוית האישית

סבא אלי: אני מברך על התכנית הזאת ואני שמח ששמעתן את סיפור חיי ודרכו נחשפתן לחלק הנוראי של השואה שקרתה לעם שלנו.

דניאל: נהניתי והתעניינתי לשמוע את סיפור חייו של סבא וסבתא רבתא שלי ובעיקר אהבתי שהתהליך בתכנית היה עם סבא שלי.

שקד: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית, התעניינתי מאוד ורציתי לומר תודה ענקית לאלי סבא של דניאל על התרומה מזמנו.

נועה: מאוד התעניינתי בסיפור של סבא של דניאל, למדתי והייתי שמחה להיות שותפה לסיפור הזה.