מאגר סיפורי מורשת

שמי אינה בירקן נולדתי בזלבה, עיירה שנמצאת במערב בלארוס.

עד השואה התקיימה בזלבה קהילה יהודית גדולה. לפעמיים אני מתגעגעת למקום כי זה המקום שבו נולדתי והמקום שבו למדתי. בזלבה היו לי הרבה חברים, אני והחברים שלי שיחקנו במשחקים שהמצאנו לבד, אבל יותר מכל אהבתי ללמוד, הייתי מצטיינת בכל המקצועות, מאוד אהבתי את בית הספר.

החג האהוב עליי היה השנה החדשה או בשמו המקורי "נובי גוד".בכל "נובי גוד" הייתה לנו מסיבה בבית הספר, היינו צריכים להגיע למסיבה בתחפושות, ממש כמו בפורים. לי הייתה תחפושת של שועל, ומאוד התלהבתי מן התחפושת הזאת כי זאת הייתה התחפושת הראשונה שלי, ואמי תפרה לי אותה. לאחי הבכור הייתה תחפושת של רובוט, אני זוכרת שכולם התלהבו ממנה מאוד, כי על התחפושת היו נורות שהיו יכולות להידלק.

בגיל תשע עשרה החלטתי לעבור למינסק בירת בלארוס כדי להתקבל לאוניברסיטה. המעבר היה קשה, בעיקר בגלל שגרתי כל חיי בישוב ולא בעיר גדולה. עם הזמן התחלתי לאהוב את החיים במינסק. עבדתי כמנהלת חשבונות ולאחר מכן פגשתי את סבא שלך, והתחתנו ולאחר מכן גרנו ביחד. עבדתי כמנהלת חשבונות במפעל ואז עברתי לעבוד כמנהלת חשבונות בקופת חולים. סבא שלך עבד כמתקן מכוניות ומאוד אהב את עבודתו, הוא תמיד תיקן את האוטו שלנו כשהוא התקלקל, וגם תמיד עזר לשכנים שלנו, כשהאוטו שלהם לא עבד.

החלטנו שאנחנו עוברים לגור בישראל, כי כל המשפחה שלנו עברה לישראל, הבת שלנו – אמא שלך, הבן שלנו- דוד שלך וגם ארבעת הנכדים שלנו- את, אחותך הקטנה אח שלך הקטן ואחיך הקטן. רצינו לעבור לישראל בגלל מזג האוויר החם, כי בבלארוס, ברוב ימות השנה קר, ולי נימאס מהקור. גם מאוד רציתי שבקרבתי יהיה ים, בבלארוס אין ים. כשעברנו לישראל הייתה לי הרגשה מאוד מוזרה, כבר לא היה את הרעש הזה של העיר הגדולה, רעש של מכוניות נוסעות, הרבה אנשים מדברים בו זמנית בקול רם, מכוניות עומדות בפקקים וצופרות אחת לשנייה. כל זה כבר לא היה. לא היתה אווירה של העיר הגדולה- בה אנשים עומדים בתורים ארוכים, מספר עצום של תלמידים ממהרים לבית ספרם…גם זה כבר לא היה. הייתה לי הרגשה שהמקום הזה דומה מאוד למקום בו הייתי כבר פעם.

ימים רבים חשבתי למה אני חווה את התחושה המוזרה הזאתי, כאילו אני במקום מאוד מוכר לי. לבסוף הבנתי שמעלות מאוד דומה לזלבה, העיר בה נולדתי וחייתי כל ילדותי.

הזווית האישית

נורית: היה לי כיף לשמוע את סיפורה של סבתא על חייה בזלבה ועלייתה ארצה