מאגר סיפורי מורשת

עברנו לתוניס וישנו בבית ספר "אליאנס". חיינו כפליטים ולכן לא הייתה לנו קהילה. המשפחות היו מפוזרות. נשארנו תקופה בבית הספר, עד שהתחילו הלימודים והעבירו אותנו למרסה, עיר נופש קטנה, ליד חוף הים. הבתים שעל חוף הים היו וילות של עשירים. בכיכר העיר – נקרא "ספסל", הייתה באר ממנה שאבו מים, טעימים מאוד, בעזרת חמור. אמא שלחה אותי כל יום למלא כד מים לאבא לצהריים. הרחובות מלאים בפרחים. רכבת עברה ליד הבית לכיוון עיר הבירה תוניס. השוק היה נקי ויפה והיה בו מכל טוב. שער השוק בערב נסגר ובבוקר נפתח. היו חוקים ברורים: משעה 12.00 עד 16.00 אין נפש חיה ברחוב, סייסטה. משעה 23.00 בלילה אסור להשמיע רדיו בקול רם ואסור להפריע לשכנים. היו שם בתי קולנוע ובתי כנסת. ליד ה"ספסל" היו דוכנים שבהם מכרו כל מיני מאכלים בשעות אחר הצהריים. בבתי הקפה היו יושבים כל דוברי הצרפתית. 

יש לי אחות אחת, ליליאן אזולאי (נולדה ב- 1938). בתוניס היינו חמישה ילדים במשפחה, ושלוש נפטרו.