מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים שלי בגטו במרסה בתוניס

אור ונדב מתעדים את הסיפור שלי
אני בצעירותי

בית ההורים
נולדתי בביזרטה בתוניס לאבי אדואר (דוד) ולאמי מרגו במלחמת העולם השנייה. אמא קיבלה צירים ונולדתי מתחת למדרגות. קראו לי ז'נין על שם סבתא מצד אמא, בערבית פירושו רתמת חמור. פעם נתנו את השם הזה ככינוי לאדם שעסק במכירה או בייצור של רתמות. במאה ה-19 המקצוע הזה היה מאד פופולרי בקרב יהודי תוניס. לאחר מכן, בזמן העלייה, נתנו לי בצרפת שם עברי זיווה. 
עברנו לתוניס וישנו בבית ספר "אליאנס". חיינו כפליטים ולכן לא הייתה לנו קהילה. המשפחות היו מפוזרות. נשארנו תקופה בבית הספר, עד שהתחילו הלימודים והעבירו אותנו למרסה, עיר נופש קטנה, ליד חוף הים. הבתים שעל חוף הים היו וילות של עשירים. בכיכר העיר – נקרא "ספסל", הייתה באר ממנה שאבו מים, טעימים מאוד, בעזרת חמור. אמא שלחה אותי כל יום למלא כד מים לאבא לצהריים. הרחובות מלאים בפרחים. רכבת עברה ליד הבית לכיוון עיר הבירה תוניס. השוק היה נקי ויפה והיה בו מכל טוב. שער השוק בערב נסגר ובבוקר נפתח. היו חוקים ברורים: משעה 12.00 עד 16.00 אין נפש חיה ברחוב, סייסטה. משעה 23.00 בלילה אסור להשמיע רדיו בקול רם ואסור להפריע לשכנים. היו שם בתי קולנוע ובתי כנסת. ליד ה"ספסל" היו דוכנים שבהם מכרו כל מיני מאכלים בשעות אחר הצהריים. בבתי הקפה היו יושבים כל דוברי הצרפתית. 
הבית שגרנו בו במרסה היה בגטו. בערב סגרו את השער, היה שומר. הייתה חצר מרכזית ומסביבה חדרים. משפחה גדולה קיבלה חדר וחצי גדולים, ומשפחה קטנה חדר גדול עם מרפסת קטנה. בחצר היו שתי בארות וברזים לרחיצת כלים. על יד מספר חדרים היו שירותים למספר משפחות. כדי להתקלח הלכו למקווה. מחוץ לחדר היה מזווה שבו היו מבשלים והיו ארונות קטנים לכלים, רובם מחרס או אלומיניום. בחדר היו שלוש מיטות: לי, לאחותי ולהוריי. היו גם שולחן, כסאות, ארון, שתי דלתות לבגדים ושידה לטואלט, עליה היה שיש בצבע קרם. מהחלון מול המיטה שלי ראו את הרכבת נוסעת על ההר. החדר היה צבוע בכחול ולבן ופרחים.
אבא עבד כצבעי. אבא היה חמוד, מדבר בנימוס ובשקט. ידע הרבה שפות: איטלקית, צרפתית, ערבית ועברית. תמיד לבש חליפות ועניבות ובגדי עבודה סרבל. הלך לבית הכנסת. לא היה דתי אבל עשה קידוש בשבת וחג. אבא היה תורם לאנשים נזקקים, לא החסיר מאתנו  כלום, כי עבד בעיר תוניס. אמא הייתה עקרת בית. חמודה, אני דומה לה. אשה טובה טובה, מלאך, מדברת בשקט, בנימוס וברוגע. התלבשה בסגנון אירופאי אלגנטי. אמא הייתה דתייה ולא הפריע לה שאבא היה חילוני. בבית הרגישו את אווירת שבת וחג. 
בקהילה שלנו השכנים היו כמו דודים. כולם פליטים יהודים, רובם דתיים. בתוך הגטו לא היו בתי כנסת. אנחנו הלכנו לבית כנסת בעיר מרסה שם גר הרב. בקהילה האווירה הייתה חמה, טובה ואכפתית. עזרו אחד לשני, הזמינו אחד את השני לאכול ושתו אפריטיף.
 
יש לי אחות אחת, ליליאן אזולאי (נולדה ב- 1938). בתוניס היינו חמישה ילדים במשפחה, ושלוש נפטרו. 
 
זיכרונות ילדות
כשעליתי לישראל הייתי בת תשע. למדתי רק כתה א' וב'. החברה הטובה שלי בארץ הייתה שושנה. צמדנו יחד בבית הספר "אחווה" עד כיתה ח'. מדי פעם היינו נפגשות ומשחקות. הייתה לי גם חברה מהשכונה בשם מטילדה יותר גדולה ממני, בת 18. היא וקרובת משפחה של ההורים שלי היינו נפגשות ויוצאות לטייל בעיר ביחד בשבתות ובחגים בזמן שגרנו במעברה, בשכונה א'. שיחקנו קלאס, חבל, תופסת, חמש אבנים. לקפוץ בחבל היה המשחק הכי אהוב עלי. 
האורחים שלנו רובם היו דודים או שכנים טובים, שעברו דירה ובאו לבקר. סבא היה בא כל שנה ועשה אתנו את ליל הסדר. הוא היה מגיע ערב לפני לעשות בדיקת חמץ. 
כשהייתי חולה, אמא שלי טיפלה בי. בתוניס חליתי במחלה שלא היתה לה תרופה בתוניס, אמא מכרה את המזרון שלה כדי להביא את התרופה מצרפת.
 
מאכלים מבית אמא כללו בולט (קציצות), קוסקוס, פשטידה מתפוחי אדמה וחזה עוף, מלוחיה, סלק ירוק עם שעועית ובשר שנקרא "בחילה".

מילון

סעודת יתרו
היא ארוחה מיוחדת שנערכת על פי מסורת יהודי תוניסיה בעקבות מגפה שפגעה והפילה חללים רבים, בעיקר בקרב הילדים הבנים הזכרים, והמגפה פסקה בשבוע שבו קראו את פרשת יתרו.

ציטוטים

”זיווה ביקרה ועודדה את אבא שלה בבית אבות כל יום ובשבתות הביאה אותו הביתה.“

הקשר הרב דורי