מאגר סיפורי מורשת

שמי איה מאיר, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבתי, חנה שולמן. במסגרת המעורבות החברתית בחרתי לתעד את סיפורה של סבתי על ימי ילדותה בבני ברק. סבתא חנה נולדה לבית משפחת ענני, בשנת 1948, בבני ברק, שנת קום המדינה.

סבתא חנה מספרת

גדלתי בבני ברק עד גיל 15, ובני ברק של פעם שונה מבני ברק של היום. אז, בני ברק הייתה ברובה חילונית, אך היום היא נחשבת לעיר חרדית כמעט במלואה. ולמרות זאת, כדי שיכולתי ללמוד בבית ספר חילוני ולא חרדי הייתי צריכה ללכת כל יום במשך 45 דקות הלוך וחזור כדי להגיע לבית ספרי, בית הספר רמז.

במהלך תקופת ילדותי התחוללה מלחמת השחרור ואבי שירת בהגנה. לכן, היה בביתנו סליק ותחנת קליטה אל-חוטית ששימשה לתקשורת עם ההגנה.

בנוסף, אבי התנדב, בתחנת מכבאי האש בבני ברק שסבי (אביו) היה אחד ממייסדו. בנוסף, הוא היה חבר בארגון הציידים בישראל שבזמנו, בשונה מהיום, שחיות הבר מוגנות, הארגון היה ממונה על דילול אוכלוסיית חיות הבר שגרמו לנזקים רבים ליישובים ולחקלאים.

הצד השני של משפחתי מצד אמי הייתה משפחת רודובסקי, המשפחה האחת עשרה שעזרה להקים את מזכרת בתיה. סבי היה רב אשר עלה לארץ לפני עשרת המשפחות החקלאיות והתיישב ביפו, וכאשר חיפשו את המשפחה האחת עשרה למניין, הברון רוטשילד ביקש ממנו להצטרף. ביחד הם הקימו את מזכרת בתיה וסבי נשאר לחיות שם עד יום מותו.

חנה בבית סבה במזכרת בתיה

בגיל 15 עברתי עם משפחתי לרמת גן לבניין חדש והתחברתי עם בת בגילי אשר בהמשך, כשהייתי בת 16 הכרתי את אחיה, שיותר מאוחר הפך לבעלי.

עבדתי כל חיי בכיתות של החינוך המיוחד ברמת גן. התחלתי בבית הספר הלל, לאחר מכן עברתי לבית הספר רמת חן, ולבסוף הגעתי לעבוד בבית הספר קורצ'אק אשר שם עבדתי עד יציאתי לפנסיה. כיתתי הראשונה הייתה כיתה מאתגרת, אך אהבתי אותה מאוד והיה לי קשר קרוב לתלמידים, אפילו היום שהם כבר בני ארבעים אני עדיין בקשר עם חלקם.

אני ובעלי מאוד אוהבים לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה ואנחנו אוהבים גם לחקור את מדינות העולם.

לי יש תשעה נכדים, שאיה, עמה אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, היא השביעית מתוכם. לכל אחד מהם הקדשתי זמן, כך שלא היה נכד שלא ראיתי לפחות פעמיים בשבוע. אבל יש נכדה אחת שזכתה לקצת יותר תשומת לב והיא איה, נכדתי המקסימה שאני אוהבת מאוד.

הזוית האישית

סבתא חנה: אהבתי מאוד את תקופת הילדות בבני ברק. רוב הזמן בילינו מחוץ לבית ושיחקנו עם ילדי השכונה, ולמרות שבאותה תקופה לא היו טלפון הייתה לנו תקשורת טובה עם המשפחה המורחבת.

איה מאיר: נהנתי מאוד להקשיב לסבתי מספרת את סיפור חייה ושמחתי לגלות שהיו דברים רבים שמשפחתי עשתה שגורמים לי להתגאות מאוד במורשת שלי ולרצות להמשיך אותה.