מאגר סיפורי מורשת

שמי פוגל צבי, אני אזרח ותיק, נולדתי ברומניה בשנת 1951. גם הוריי נולדו ברומניה, שניהם היו בשואה. אימי עבדה באושוויץ במפעל הפלדה (היה לה מספר על היד) ואבי היה במחנות עבודה ועבד בסלילת מסילות רכבת. לאחר המלחמה הם חזרו לכפר וגילו שכל המשפחה הושמדה בשואה.

גרנו בכפר בשם פטרובה שהיה קרוב מאוד לעיר המחוז סיגט. אבי ניהל בכפר את הקואופרטיב המקומי (חנות הסופר בכפר) מכאן שמצבנו הכלכלי היה טוב מאוד ולכן בילדותי הייתה לנו משרתת בבית אשר דאגה לאחי ולי לכל צרכנו.

האנטישמיות בכפר וברומניה בכלל היית מאוד קשה, לדוגמא, הלכתי במדרכה ושוטר הכפר היה באותו צד של המדרכה והלך ממולי והא החטיף לי סטירה מצלצלת נוראית, הגעתי הביתה ממרר בבכי והורי אמרו לי שמעתה ואילך אם אראה אותו מהר לעבור למדרכה ממול ורק לא להיתקל בו.

בגלל האנטישמיות החלטנו למהר ולעלות ארצה וזה היה בחודש ינואר בשנת 1959. הגענו לכפר שמאי אשר בגליל העליון ביום שישי בשעות הצהריים המאוחרות, כמשפחה דתית מיד התארגנו לשבת והאוכל לשבת בושל על פתיליה ופרימוס.

סבא כילד, בשנת 1955, בגן השעשועים

בכפר שמאי היו אז רק משפחות מעולי תימן אשר עלו ארצה במבצע מרבד השטיחים. הם דיברו ערבית ותימנית ואנו דיברנו אידיש ורומנית, המשפחה קיבלה כ-20 תרנגולות לצורך פרנסה אבל הן מתו תוך תקופה קצרה כי למשפחה לא היה ידע בגידול תרנגולות. אבי החל לעבוד בעבודות דחק בכפר (עבודות יזומות) ובעבודה זו עבר התעללות משפילה ע"י המנהלים. הוא בא בהצעה לפזר ערימות כורכר על השביל הראשי בכפר (בחורף היה השביל מלא בבוץ) והתשובה שהוא קיבל היא תחשוב א"ב, שאל מה זה א"ב וקיבל תשובה, תברר, התעניין אבי ובדק והתשובה הייתה "אין ברירה" והכוונה הייתה אין לך ברירה תעשה מה שאומרים לך.

אבי מצא עבודה בנתניה במפעל למרצפות והתגורר בבית משפחת קרובים, גרנו בכפר כשנה, אנו הילדים הסתדרנו מיד עם ילדי השכנים התימניים והיו לנו בשנה זו מלא חוויות ילדות וחוויות של עולים חדשים. בכפר הוצבתי לכיתה ב', מה שאומר שמעולם לא הייתי בכיתה א', שמו אותי שם ללא ידיעת השפה וללא הבנת הנאמר בכיתה.

מהכפר עברנו לגור בנתניה בעקבות אבי ושם למדתי בבית ספר יסודי ותיכון. הייתי בתנועת הנוער "בני עקיבא". למדתי באורט נתניה ולאחר מיכן בבית הספר הטכני של חיל האוויר. התגייסתי לחיל האוויר והגעתי לדרגת רס"ן במלחמת יום כיפור, קיבלתי תעודת הצטיינות ממפקד הבסיס על תפקוד מצוין.

יום אחר, שמענו רעש שנוסף בעקבות המשחק בחמש אבנים והרעש שהאבנים עשו הפריעה להוריי והם ביקשו ממני לעלות לשכנים ולבקש שקט. עליתי אליהם ודברתי עם הילדה – שהיום היא אשתי. נולדו לנו שני ילדים, בן אשר שמו מוטי והבת ששמה ציפורית. מוטי הינו אבא של אורי שהוא נכדי שאיתו אני משתתף בתכנית הזאת. המשפחה נפגשת כל כמה שבועות לערב שישי או חג, לארוחה משותפת ולגיבוש, כמו כן אנחנו יוצרים לסופי שבוע וטיולים משותפים.

בילדותי היה לי אקווריום גדול שבו גידלתי דגי נוי וגם הרבתי אותם ואפילו מסרתי דגים עודפים לחברים ופיתיתי אותם גם לגדל דגים. בבגרותי רכבתי על סוסים רכיבה מערבית והספקתי אפילו להרכיב את נכדי ונכדתי על סוסים.

היום אני בגמלאות נהנה מהזמן נהנה לבלות עם נכדי ונכדתי, לאחרונה נכד אחד ונכדתי עברו טסט וקיבלו רישיון נהיגה, לקחתי כל אחד מהם ליום נהיגה שלם על מנת להקנות להם ניסיון וזה היה יום שכולו הנאה לזוגתי ולי. היום זוגתי ואני מבלים נפלא בימים אלו, מטיילים בארץ ולומדים בבית ספר לוותיקים שבחדרה.

הזוית האישית

סבא צבי: "ממליץ לבני ונכדי לשמור על משפחה מלוכדת כי הם ורק הם יעמדו לצידם בזמנים טובים וטובים פחות"

הנכד אורי: "היה מעניין למדתי הרבה על סבא שלי למדתי המון דברים שלא ידעתי לפני גם בקשר לסבא שלי וגם על המשפחה שלו החברים שלו ובעיקר על הילדות שלו"