מאגר סיפורי מורשת

שמי גרגורי רוטמן, אני בן יעקב ומרים. נולדתי בתאריך 6.9.1930 באוקראינה בעיר סטלינו (היום נקראת – דונצק).

אבי היה מוכר רהיטים ואמי הייתה עקרת בית. היו לי עוד שני אחים גדולים ממני. אחי האמצעי נפטר בגיל צעיר עקב מחלה כשהייתי היה בן 3. לאמי היו שש אחיות וארבעה אחים. לאבי היו ארבעה אחים ואחות אחת.

ילדותי

הייתי ילד רגיל כמו כל שאר הילדים, הלכתי לבית הספר כמו כולם ושיחקתי עם חברים עד שהכל השתנה. בגיל 11 התחילה מלחמת העולם השנייה, ובחודש ספטמבר 1941 כבשו הנאצים את סטלינו.

ראשית, התחילו הנאצים לקחת את הגברים היהודים שהיו בני 17 ומעלה. משפחתי ואני לא הצלחנו לברוח מהעיר והנאצים לקחו את כל הגברים מעל גיל 17 במשפחתי ונתנו להם לעבוד בעבודות כפיים.

מלחמת העולם השנייה

לאחר מעט זמן הנאצים התחילו להרוג את הגברים היהודים. הנאצים הרגו את אבי ואת אחי שהיה בן 17. בזמן שהנאצים לקחו והרגו את הגברים, הם לא לקחו ילדים ונשים, אז אני ואימא ברחנו ברגל לדונייצק שהייתה במרחק של כ-8 קילומטרים מביתי.

בדונייצק גרו משפחתה של אמי ושם גרנו כמה ימים. באחד הימים, כאשר הנצאים הגיעו לדונייצק, הנצאים לקחו את כל משפחתי במכונית. למזלי אמי הספיקה לתפוס אותי ביד ולקחת אותי איתה למקום בטוח, לא עצרו אותה. את כל משפחתי שהייתה במכונית הנאצים הסיעו ליער ושם הרגו אותם.

החיים אחרי הבריחה

אני ואמי ברחנו לאוזבקיסטן, שם גרנו כמעט שנתיים. בגלל שאמי הייתה נכה ולא יכלה לעבוד, אני פירנסתי. אחרי בית הספר הייתי נוסע לקנות פירות ביער בזול והייתי מוכר אותם ביוקר בעיר.

התחלתי ללמוד באוניברסיטה וכשהגעתי לגיל 26 הכרתי את אשתי לוסיה. בסופי שבוע היו מסיבות ריקודים לצעירים באוניברסיטה ושם הכרנו, לאחר כמה שנים התחתנו. עברנו לגור ביחד והבאנו שני ילדים, הבכור יעקב ובת הזקונים דיאנה. לילדיי היה מאוד קשה להתקבל לאוניברסיטה מפני שהיו יהודים אך לבסוף התקבלו.

החלום שהתגשם

כאשר ילדיי סיימו את האוניברסיטה עלינו ביחד לארץ ישראל. מבחינתי הגשמתי חלום גדול שהגעתי סוף סוף לארץ ישראל, ארץ היהודים.

כיום

כיום אני אלמן, מתגורר בנתניה, יחסית קרוב לילדיי. אני מאוד אוהב לבלות איתם ועם נכדיי. בנוסף אני אוהב לקרוא ספרים ומגזינים.

הזוית האישית

סבא גרגורי: נהניתי לבוא לבית נכדיי ולספר להם את הסיפור שלי, אני חושב שזה מאוד חשוב שהם ידעו על המלחמה ויעבירו את סיפורי הלאה.

מירית הנכדה המתעדת: מאוד שמחתי שסבא בא לבקר אותנו, הרגשתי שגם הוא מאוד שמח לבוא אלינו. נהניתי להקשיב לסיפורו ולגלות על חייו המרתקים והמטלטלים של סבי ועל עוד סיפור שואה.