מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסף תורגמן. נולדתי וחייתי במרוקו בעיר פאס עד גיל 6, אז עליתי ארצה, בשנת 1956, זה היה בזמן מלחמת סיני שהתרחשה באותו הזמן. הסיבה שעליתי ארצה היא ציונות ואהבת הארץ.

לאחר שירדנו מן האונייה בנמל חיפה, לקחו אותנו במשאיות למושב עין שריד בגוש תל-מונד במעברה. במשך 17 שנים גרנו בבית מקרטון. בבית ספרנו בכיתה א' לא היו כסאות ושולחנות. ישבנו על הרצפה בצפיפות נוראה. המורה הייתה עומדת והלוח נשען על הקיר, המורה הייתה מכופפת כדי להגיע אליו. כתבנו בגירים, למדנו כך עד כיתה ד'. לאחר מכן למדנו בבית ספר אזורי בתל מונד. לא היה לנו כסף לקנות ציוד בית ספרי ולכן נאלצתי ללכת לעבוד בגיל 8 במושבים, כדי לממן את הציוד והמזון וכמובן לעזור להורים.

סבא יוסף בנעוריו

לאחר בית הספר היסודי כל אחד למד מה שהוא רוצה, ואני למדתי חניכות מודרכת ומכונאות רכב. לאחר מכן התגייסתי לשירות סדיר ועסקתי במשך כ-30 שנים כבוחן רכב בצבא. כיום אני משמש כקצין בטיחות ותעבורה לאחר הניסיון שרכשתי בצבא.

למרות כל הקשיים הלכנו והתקדמנו. כיום אני עם שני תארים. אני מקווה שנכדי יעביר את סיפורי לדורות הבאים וישמר את מנהגי, ואת ערכיי.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: ההיסטוריה של סבי כל כך מעניינת וחשובה למשפחתי ואני אעביר אותה לילדיי, לא משנה מה.