מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי יולן, אני סבתא של לוטם, ומשתתפת עמה בתכנית הקשר הרב דורי. נולדתי בקונסטנטין שבאלג'יר בתאריך 02.07.1949. ההורים שלי, איבט ורוברט ללוש, נולדו גם הם באלג'יר. נראה שבדורות הקודמים משפחתנו הגיעה מספרד, אחרי גירוש היהודים משם לפני הרבה מאוד זמן. כשאני הייתי בת תשע, רוב יהודי אלג'יר היו צריכים לעזוב את הבתים שלהם, את החיים שלהם ולהתחיל חיים חדשים במקום אחר. זה קרה אחרי שאלג'ר שהייתה עד אז חלק בלתי נפרד מצרפת קיבלה עצמאות. המשפחה שלי ואני הגענו לפריז.

הילדות באלג'יר

כשהייתי ילדה קטנה העברתי את הזמן בהסתכלת מחוץ לחלון עד שעות הלילה, בגלל שלא אהבתי לישון, בזמן שכולם ישנו (עד היום לא השתנתי). אחרי שעות לימודי בבית הספר הייתי הולכת עם החברות שלי לשחק בחדר המדרגות של הבניין בו גרתי.

פעם אחת קנו לי בובה. היא הייתה יפה מאוד והעיניים שלה מיצמצו. לא זוכרת בת כמה הייתי, אבל אני כן זוכרת שרציתי להבין איך הדבר הזה פועל ולכן …פירקתי את הבובה. בתקופה ההיא הבובות היו מאוד יקרות וסבתא שלי, שגרה איתנו בבית בכלל לא אהבה את מה שעשיתי. היא החליטה ללמד אותי לקח. היא לקחה את הבובה לחנות, תיקנה אותה ו…מכרה אותה!

למרות זאת, אני הייתי ממושמעת רוב הזמן, זאת אומרת חוץ ממתי שהתווכחתי עם אבא שלי על הדעות הקדומות שלו כלפי נשים (הוא חשב שהן לא יכולות להיות עצמאיות).

הילדות שלי בפריז

כשהגענו לפריז עברנו המון בתים. כל פעם הייתי צריכה להסתגל לסביבה חדשה, כל פעם הייתי צריכה לעזוב את החברים שרק הכרתי. לא היה לנו הרבה מאוד כסף והייתי מבלה הרבה מהזמן עם חברים חדשים ועם הבני דודים. תמיד הייתי ילדה פעילה ולא משועממת. הייתי מעסיקה את עצמי עם מה שהיה. שיחקתי עם החברות בחבל קפיצה, בכדור או במשחק מצחיק בו היו מסתובבים סביב עצמנו ואז היינו צריכים להישאר כפסל.

תקופת הבגרות

בתקופה שגדלתי בפריז אני אהבתי שירים ישראלים וזמרים צרפתיים כמו: ז'אק ברל, הוג הופרה ואדמו. בזמן הפנוי שלי הייתי הולכת לתנועת נוער יהודי וציוני (כך הכרתי את בעלי ג'קי). צריך להבין שבאותה תקופה לא היו בתי ספר יהודים כמעט, לפחות לא הכרתי. נשארתי תמיד היהודייה שבחבורה. בתנועת הנוער הזו הרגשתי שייכת ומאוד רציתי לעלות ארצה. כשעברתי את הבגרות חשבתי שהגיעה הזמן לעלות לישארל, אך לצערי אבא שלי התנגד ואני מאוד כעסתי אבל ידעתי שיום יבוא וחלומי יתגשם. רק לא ידעתי שהוא יבוא מילדיי.

מקצוע

תמיד אהבתי ילדים ואהבתי להוביל. בחרתי להיות מחנכת בבתי ספר יסודיים. עבדתי במקצוע זה עד הפנסיה. עבדתי באזורים קשים יחסית וגם בכיתות של מהגרים. רציתי לעזור לילדים שהבית שלהם לא באמת יכל לתמוך בהם. תמיד היו שולחים לי את הילדים הקשים ביותר. יש לי הרבה סיפורי הצלחה וגם המון סיפורים עצובים. מבחינתי המקצוע הזה היה מספק מאוד.

נישואין

בתנועת נוער שהייתי הולכת אליה פגשתי בחור מצחיק, מלא בשמחה, אוהב מוזיקה ובדיחותואוהב את המשפחה. הוא היה כמוני ציוני, חלמנו לעלות יחד לישראל. זה סבא שלך, ז'אקי ז"ל.

עלייה לארץ

עלינו ארצה יחד עם סבא שלך ז"ל וההורים שלי לפני 14 שנה. סוף סוף הגשמנו את החלום שלנו. אימא שלך ודודה שלך היו כבר פה כמה שנים טובות ואנחנו הצטרפנו אליהם. התרגשתי ממש ולא באמת האמנתי שאני עוזבת את פריז. בכל זאת, גרתי שם 40 שנה.

אני היום סבתא מאושרת לשמונה נכדים הכי מקסימים בעולם.

תחביבים

מאז שסבא נפטר התחלתי להעסיק את עצמי.

אני הקמתי בוויצו חנות יד שנייה, שההכנסות עוזרות למשפחות ואמהות רבות. אני הולכת להרצאות בשפה הצרפתית במכללת נתניה פעם בחודש. יש לי שעה שבועית של קריאה וכתיבה עם חברות. כל שנה אנחנו מנסות להוציא ספר של כל מיני טקסטים שכתבנו לאורך השנה. יש לי גם את המשפחה האהובה שלי. אני ממש אוהבת לארח את כולם אצלי בבית כמה שיותר.

מסר לדור הצעיר

תחפשו את מה שאתם אוהבים והשקיעו בזה עם כל הלב!

הזוית האישית

לוטם: אני מאוד נהניתי לעשות את העבודה על סבתא שלי למדתי עליה הרבה דברים חדשים

סבתא: אני מאוד נהניתי לעבוד עם הנכדה שלי ואולי ללמד אותה לעבוד עם אנשים ולא לבד