מאגר סיפורי מורשת

שמי עדה קציר נולדתי בקיבוץ גבת ב1945.

אני מתגוררת בקיבוץ גבת כל חיי ולאט לאט אני רואה את הדור מתחלף ומשתדרג.

ילדות יפות

בגיל הגן כדי לרצות את המבוגרים שקבעו אז למה נתחפש, הסכמתי להתחפש לבעלי חיים (לפי בקשתן של הגננת ואמי) אך תמיד הרגשתי לא נוח עם זה, וחשבתי מדוע בעצם שלא אהנה מיופיי? ומאז החלום שלי היה להתחפש ל"ילדות יפות" כמו רקדנית, נסיכה, מלכת אסתר, צוענייה ועוד. בכיתה ד' אמי הסכימה לחפש אותי סוף סוף ל"צוענייה רוסית". החלום שלי התגשם, ומאז בחגי פורים אני מקפידה  להתחפש לתחפושות של "ילדות יפות".

בעקבות החלום 

בעקבות החלום שהיה לי להתחפש ל"ילדות יפות "אני ומאיה נכדתי החלטנו לשחזר  תמונה שלי בתחפושת צוענייה, ומאיה התחפשה לצוענייה יפיפייה. התחפושת הייתה מורכבת מסרט לבן על ראשי ממנו יורדת מטפחת לבנה, מחרוזות צבעוניות, חצאית פרחונית, חולצה לבנה עם רקמה רוסית  ועליה וסט שחור,  לי היה מאוד כיף להיזכר, והתוצאה הייתה מרגשת.

שחזור תמונה של תחפושת הצוענייה

חפץ משמעותי בחיי

אבי יחזקאל ניצח על מקהלות בגבת, ואהב לנגן במנדולינה במיוחד.

כשהייתי מגיעה לחדר הוריי, מבית הילדים הייתי מוצאת אותו  יושב שר ומנגן עליה, או מאזין לאופרות,  לקונצרטים, סימפוניות וכד'.  הייתי מתיישבת לידו, ומאזינה עד שסיים, וכך למדתי לאהוב מוזיקה עממית , וקלאסית,  כמו כן הוא היה  שר לי שירים ישראלים רבים, מכאן שנגינתו במנדולינה וכל הנ"ל הובילה אותי לרצות ללמוד לנגן על כלי נגינה, ולעסוק בניצוח על מקהלה. לכן בחרתי להציג את המנדולינה שלו, בכיתה של מאיה, כ"חפץ משמעותי בחיי" כיום המנדולינה העתיקה מונחת על מדף לעיני כל הנמצאים, ומזכירה לי את אבי האהוב כל יום, עד שאפגוש אותו שוב "למעלה."

תרופה מתגלגלת 

שיטת הריפוי הקבועה של אמי העוברת במשפחתי, היא הנחת סמרטוט עם מים קרים על כל פצע ומחלה, אמי הייתה נוהגת לרפא בדרך זו ומרגיעה את הכאבים של כל ילדיה ונכדיה, ולהפתעת כולנו הכאב חלף.  גם אני המשכתי את דרך הטיפול של אמי בילדיי וכיום אני ממשיכה עם נכדיי, בתוספת חיבוק חם נשיקות ומילים מרגיעות .

הזווית האישית

מאיה: היה לי מאוד כיף במפגשים של הקשר הרב דורי למדתי, התעניינתי, שיחקתי ובעיקר נהנתי. במפגשים, סבתא סיפרה לי סיפורים מעניינים מהעבר שלה, ואז חשבתי לעצמי שבתקופה שלה, החיים החברתיים בקיבוץ היו הרבה יותר כיפיים. לפני הפרויקט של הקשר הרב דורי הייתי בטוחה שאני מכירה את כל הסיפורים של סבתא אבל מסתבר שלא.

סבתא עדה: נהנתי מאוד מכל הפעילות והמשימות בקשר הרב דורי, לפי דעתי הפרויקט היה מאוד חשוב ומעניין לילדים, וגם לי כסבתא. הפעילות חיזקה מאוד את הקשר ביני לבין נכדתי. נראה לי שזה פרויקט שכל נכדה וסב/סבתא- חובה שיחוו. השלבים שעברנו ביחד מאוד ריגשו אותי ואלה המורה העבירה את הפרויקט נפלא, הייתי מוכנה שימשך יותר.