מאגר סיפורי מורשת

ילדותי

שמי סימה לוי, נולדתי בשנת 1953 בתל אביב לבית משפחת פורטס.

גדלתי בשכונת פלורנטין בתל אביב. למדתי בבית הספר בלפור אשר נמצא בתל אביב. בילדותי שיחקנו במשחקי רחוב למעט רדיו לא היה כלום ולכן הבילוי העיקרי שלנו היה משחקי רחוב. כל יום בשעות אחר הצהריים כל הילדים היו מתאספים ברחוב ומשחקים במשחקי רחוב כגון: קלאס, קפיצה בחבל, תופסת, מחבואים, טלפון שבור, דודס, שלוש מקלות, גומי וכו'. היו יחסי חברות מאוד חמים וטובים, בילינו אחת אצל השנייה בבתים, שיחקנו תמיד ביחד ולפעמים גם רבנו.

למדתי בבית הספר בלפור בתל אביב. אהבתי מאוד את בית הספר, כיבדנו את המורים פנינו אליהם ביראת כבוד. הייתה משמעת מאוד קפדנית והעונשים שקיבלנו היו לעמוד בפינה או להביא את ההורים. הייתה לנו תלבושת אחידה (חולצה כחולה מכופתרת וחצאית פליסה בצבע אפור) והייתה הקפדה לגבי תלבושת אחידה, מי שלא הגיע עם תלבושת אחידה הוחזר הביתה. היה לי מורה שזכור לי במיוחד והוא היה מורה למוזיקה שהיה מאוד חביב עלינו.

זכרונות משנות ה – 20 שלי

נהגנו לערוך מסיבות בבתים של החברים, קראו לזה מסיבות סלוניות, רקדנו לצלילי הביטלס.(החיפושיות).

היכרות ונישואים

את בעלי הכרתי בזכות חברתי הטובה, היינו חברים במשך שש שנים. הצעתי לו נישואין בזמן שירותו הצבאי והוא הסכים, נישאנו בשנת 1973. בתקופה זו פרצה מלחמת יום הכיפורים ובעלי היה במילואים לתקופה של שמונה חודשים. במהלך השנים נולדו לנו שלושה ילדים שקוראים להם: שגית, ענת ואבי ושבעה נכדים שקוראים להם: הדר, הדס, תמר, אוראל, שיר, שחף ושלו.

ביום החתונה

תחביבים 

אני אוהבת מאוד ספורט, אני מרבה בהליכה למרחקים, בעבר התעמלתי באירובי, וכיום בגילי מתעמלת בפילאטיס ומאוד נהנית.

הסיפור על הורי 

הוריי עלו לארץ ישראל בעלית מעפילים על אונייה בשם חביבה רייך, כשהגיעו לנמל חיפה בשנת 1946 חודש יוני הועברו למחנה מעצר בשם עתלית. הם שהו במעצר לתקופה של שמונה חודשים ללא יכולת לצאת מהמעצר, המחנה היה תחת שלטון האנגלים, שהיו ביון הם חיו בגטו תחת שלטון הצבא הגרמני. הורי גרו בתוך גטו יהודי ושם יכלו לשמור על המסורת. הם המשיכו לחגוג חגים יהודים ולשמור את השבת. בזמן המלחמה לא היה להם מה לאכול וההורים שלי אספו קליפות של תפוח אדמה מהזבל של המחנה האיטלקי, בישלו אותם במים וזה מה שהיה לאכול בכל תקופת המלחמה שארכה חמש שנים.

הזוית האישית

שחף: לדעתי הקשר הרב דורי היא תכנית מצויינת שמלמדת גם קצת על ההיסטוריה של הסבים והסבתות שלנו ואיך החיים שלהם היו פעם וגם מלמדת את הסבים והסבתות על החיים המודרנים של היום. מאוד התעניינתי לשמוע את סיפור החיים של סבתא רבתא שלי וגם על הילדות של סבתא שלי. אני רוצה לאחל לסבתא שלי שתחיה חיים ארוכים ושמחים ושתמיד נמשיך להיפגש.

סבתא סימה: אני מאחלת לנכדתי שתמשיך להיות ילדה מקסימה בדיוק כמו שהיא ושתמיד תצליח בכל אשר תפנה ותרצה בחייה.