מאגר סיפורי מורשת

החיים בשכונה

שמי דרורה. את שנות ילדותי ביליתי בשיכון הפועל המזרחי בקריית שלום בתל אביב. תל אביב של שנות ה- 50  הייתה עיר של עולים פליטי שואה. בשיכון שאני גדלתי היו בתים דו קומתיים של שני חדרים ו"הול". ההול היה חדר כניסה ששימש חדר משפחה, חדר אוכל, חדר אירוח והחדר בו בילינו את רוב שעות היום.

במטבח היה מקרר שהיו מכניסים אליו קרח. הקרח היה מגיע כל יום בגושים גדולים על ידי מוכר קרח עם עגלה רתומה לסוס. הוא צלצל בפעמון וכך כולם ידעו שהוא הגיע וירדו לרחוב לקנות קרח. את הגושים הביאו הביתה בעזרת מלקחיים מיוחדים. כשגדלתי מעט הגיע השכלול הגדול, מקרר חשמלי שמקרר בעצמו. את המצרכים היינו קונים במכולת השכונתית. אפשר היה לקנות שם חצי לחם ולמוכר הייתה מחברת בה הוא רשם את החוב. כרטיס אשראי לא היה ידוע בתקופה זו… החלב היה מגיע הביתה על ידי "חלבן" שהיה מניח בקבוקים מאחורי הדלת.

כשפתחו את הסופרמרקט הראשון היתה חגיגה מיוחדת.

תקשורת

אייפון וטלפונים ניידים עוד לא היו אפילו בסיפורים. טלפון לא היה בבית, היה טלפון ציבורי במרחק של עשר דקות הליכה שהשימוש בו היה בעזרת אסימון. הייתה לי סבתא ודודה בחיפה והיינו שומרים על קשר בעזרת מכתבים ובעיקר גלויות. טלוויזיה לא הייתה אבל רדיו היה בכל בית והיינו די מרותקים לתכניות רדיו. למוזיקה האזנו מתקליטים בפטיפון בעל זרוע ומחט.

 

אסימון שימש להפעלת הטלפון 

          פטיפון שימש לניגון מוזיקה מתקליטים   

                                     גלוית דואר

משחקי ילדות

חיי החברה בשיכון שלנו היו תוססים, היינו נפגשים כל יום אחר הצהרים למשחקי חצר: קלאס, חבל, מחניים, חיי שרה, דודס ," יש לנו גולם במעגל", חמש אבנים , תופסת, מחבואים, שוטרים וגנבים. לא השתעממנו גם בלי סמארטפונים. היו לנו תחביבים: אספנו בולים, עטיפות מסטיקים, מפיות ו"זהבים"- ניירות עטיפה מוזהבים.

 

תוך כדי התבגרותי חוויתי התפתחות אדירה בטכנולוגיה ושינויים משמעותיים באורח החיים, המטבח השתכלל והפך למקום מלא מכשירים משוכללים… טלפון יש היום לא רק בכל בית אלא לכל אחד, המוזיקה מושמעת באמצעים רבים ועל כולם המחשב מנצח.

האם היום החיים טובים יותר? שאלה טובה.

 

כשלמדתי באוניברסיטה המחשב היה בניין אחד גדול שאליו היינו מגיעים רק לביצועים מיוחדים של חישובים או עיבודים.

היום המחשב קטן נגיש ועומד לרשותנו תמיד. הוא מקל על חיפוש מידע ועוזר בתקשורת ביני למשפחתי וחברי, ומעסיק אותי בשעות הפנאי. התקשורת בטלפון הנייד מחברת אותי כל הזמן לנכדים לילדים ולכל מכרי.

אנחנו נהנים להיות מחוברים תמיד, אבל פחות נהנים כשהנכדים באים לבקר וכל אחד מהם שקוע במסך הטלפון האישי שלו.

אני משקיעה מאמצים במציאת תכנים ושחקים משותפים במפגשם משפחתיים- משחק הסביבון בחנוכה, חידונים ובינגו במסיבות יום הולדת ואפילו משחקי "kahoot" שמשלבים את הטלפון עם המפגש החברתי.

 

השינויים הרבים שחלו מימי ילדותי ועד היום הקלו על החיים, איפשרו יותר זמן פנוי ואני משתדלת להתקדם וללמוד להשתמש בהם כדי להפיק את התועלת המירבית.

הזוית האישית

סיפורה של דרורה אופיר (אברהם) סופר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבי"ס ע"ש אורי אורבך בפתח תקוה, בליווי המורה סימה דדון