מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

קוראים לי עפרה ורד. עפרה – על שם דודתי שנקראה גיזלה, ורד – על שם האחות הצעירה של אותה דודה. את השם ורד הוספתי בברכתו של הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל כשכבר הייתי אימא לילדים. שם משפחתי הראשון היה שמיר, שם ששונה על ידי אבי ז"ל מהשם שטמר, מפני שלהוריי היה חשוב לדעת עברית וששם המשפחה יהיה עברי. כשנישאתי לסבא קיבלתי את שם המשפחה של סבא – איזקסון.

נולדתי בפתח תקווה ביום כ"ה אלול ה'תשי"ז. זכיתי להיוולד בארץ ישראל בזכות הוריי שעלו לארץ. ביום ההולדת בני משפחתי משמחים אותי במיוחד ומברכים אותי. בנוסף, אני מברכת את בני המשפחה בברכה מיוחדת ובעלי קונה לי מתנה. בכל אחת מהלידות של ילדיי חוויתי לידה מחדש. כך גם הרגשתי כשהוספתי את השם ורד. אני השלישית והקטנה במשפחתי הגרעינית. אחותי ואחי לימדו אותי דברים שונים בילדותי כמו: שירה, משחקי כדור, רכיבה על אופניים. אחותי ואחי הגדולים ממני נולדו בקיבוץ וישנו בבית ילדים. אני היחידה שגדלתי בדירה בעיר בחדר משותף לשלושתנו. גדלתי בפתח תקווה.

ילדות

זיכרון ילדות מיוחד: טיול שנסעתי לבד עם אבא שלי כשהייתי בת 5. זה היה טיול מיוחד שבו ישנו באכסניות נוער, בבונגלו בחורשת טל ונסענו בטרקטורונים לכנרת. לטיול זה נסענו לבד מפני שלאמי היה מבחן חשוב והיא הייתה צריכה ללמוד אליו ללא הפרעה.

בביתי היו שני חדרים, בחדר אחד ישנו שלושה ילדים ושם גם עשינו שיעורים, קראנו ספרים, ציירנו וגיהצנו. החדר השני במשך היום היה סלון ופינת אוכל של שבת ובלילה חדר שינה של ההורים. התפללנו בבית כנסת שקוראים לו ישורון, קניות ערכנו במכולת שכונתית, למרפאה היינו הולכים מעט מאוד בגלל שברוב הפעמים רופא המשפחה היה בא אלינו הביתה.

זכורים לי הספר "שלום לך אורחת" של רבקה אליצור, שהייתה בת דודה של אימא שלי, והספר "הבובה זיוה" שסיפר את סיפור תיאטרון הבובות שהיה בקיבוץ גבעת חיים (הבובות נוצרו על ידי איש ניצול שואה שגר בקיבוץ). שני הספרים עדין ברשותי התמונות בספר צולמו על ידי הצלם המפורסם פטר מירום ובתמונות רואים את שטחי הקיבוץ ואת הבובות של התיאטרון.

בילדותי אהבתי לאסוף בולים – היה לי אוסף בולים, אוסף גלויות שנשלחו מאנשים קרובים שהיו במקומות שונים בארץ ובעולם ושלחו גלויות שמספרות את החוויות שלהם. בנוסף, היה לי אוסף ג'ולות. מאוד אהבתי לשחק במשחקי כדור ובעיקר כדורסל ופינג-פונג. אהבתי לנגן על חלילית וגיטרה.

אירועים שזכורים לי במיוחד – ליל הסדר עם הדודים מירושלים והטיולים שטיילנו בחופשות המשפחתיות במקומות שונים בארץ. אהבתי את כל המאכלים שאמי הכינה מארוחות השבת והחג החגיגיות ועד הכריכים לבית הספר. מאכלים שאהבתי במיוחד: מוס תפוזים, עוגות שמרים, ירקות ממולאים וממרח החצילים בטעם כבד.

אהבתי במיוחד את שירי הגבעתרון, זמירות שבת ואריות ידועות מתוך אופרות. כל המשפחה הייתה נוהגת לשיר שירים כל הזמן, משולחן שבת, דרך הטיולים ועד המקלחת. גם היום אני נוהגת לשיר את השירים לכל מי שמוכן לשמוע ולרוב אני זוכרת את המילים.

בילדותי אהבתי לשחק – משחק ראשון: סבתא סורגת, משחק זה שיחקתי עם אימא שלי בבית. משחק שני: חמש אבנים, משחק זה שיחקתי עם אחי ועם חברות בבית ובבית ספר. משחק שלישי: קפיצה על חבל, משחק זה שיחקתי בהפסקות בבית הספר. משחק רביעי: פינג-פונג, משחק זה שיחקתי בסניף. משחק חמישי: כדורסל, משחק זה שיחקתי בנבחרת בית הספר ובאליצור פתח-תקווה. משחק שישי: דוקים, משחק זה שיחקתי עם כולם.

בגן הילדים למדתי בגן שהיה מאוד קרוב לבית (ברחוב חפץ חיים) ומאוד אהבתי את משחקי החצר בעיקר ערוגות הירקות והטיפוס על הסולמות. למדתי בבית ספר נצח ישראל לבנות שנמצא ברחוב מוהליבר. מאוד אהבתי ללמוד שם והיו לי מורות נהדרות. בית הספר שלי היה כל-כך קרוב לבית שהייתי יוצאת מהבית כשהייתי שומעת את הצלצול בשעה 7:55.

בתיכון למדתי בתיכון ישורון שלאחר שנים הפך לאולפנת ישורון. לשם הגעתי באופניים. היה לי אותו מחנך מכיתה ט' עד סוף י"ב – הרב שמואל אמיתי ז"ל. ממנו ומאבי ז"ל ינקתי את האהבה ללימוד תנ"ך.

בגרות

האירוע הכי משמח בגיל ההתבגרות: החתונה של אחותי הגדולה.

האירוע הכי עצוב: מלחמת יום הכיפורים שהתרחשה כשהייתי בכיתה י"א.

למדתי הפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב, לימים, לימדתי שם טיפול בגמגום. מקום העבודה הראשון שלי במקצוע היה בבית חולים איכילוב. לאחר סיום לימודי התיכון, לפני הגיוס לצבא, עבדתי כמזכירה במשרד על מנת לממן את לימודי הנהיגה. באותה תקופה עבדתי בהתנדבות בחדר מיון בבית חולים השרון בפתח תקווה, שם החלטתי שארצה בעתיד לטפל באנשים. נהניתי מאוד מעבודתי. היום אני פחות עוסקת בטיפול ישיר ומתעסקת יותר בהדרכת הורים. בחרתי בהפרעות בתקשורת משתי סיבות עיקריות: 1. התחומים שבהם עוסק מקצוע זה הם מאוד מגוונים ומעניינים כמו: שמיעה, קשיי דיבור ושפה, גמגום, התפתחות, מבנה שפה וכו'. 2. המקצוע הזה אפשר לי לשלב בין עזרה לאנשים לבין אמהות במשרה מלאה. עסקתי בהפרעות בתקשורת במשך 40 שנה וגם היום לאחר הפרישה אני בעיקר מדריכה הורים לילדים עם קשיים אבל את רוב זמני אני משקיעה בלימוד תורה, הלכה, תלמוד ומחשבת ישראל ארבעה ימים בשבוע.

משפחה – מנהגים ומסורת

החג שאי הכי אוהבת הוא יום כיפור כי אני מרגישה אווירה הכי חזקה של קדושה ביום זה. החג שיש לנו בו הכי הרבה מנהגים משפחתיים הוא יום העצמאות. אנו לובשים בגדי כחול-לבן, מדליקים שני נרות במרכז השולחן מהאש של נר יום הזיכרון לחיילי צה"ל. במרכז השולחן אנחנו מניחים תמונה של מגילת העצמאות שתלויה בסלון ביתנו כל השנה. אנחנו מכינים חלות בצורת שנות המדינה, מכינים חרוסת כדי לקשור בין יציאת מצרים לבין הקמת מדינת ישראל. במהלך הארוחה אנחנו משמיעים את הכרזת העצמאות על ידי דוד בן גוריון. בסוף הארוחה אנו שרים את שיר המעלות במנגינת התקווה. בזמן הארוחה אנחנו קוראים את מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהילים ל').

אירועים מיוחדים שחוויתי

1. מלחמת ששת הימים והשמחה הגדולה של שחרור ירושלים. 2. מלחמת יום כיפור והדאגה לגורל המדינה.  3. נישואי ולידת ילדי. 4. מות אבי 5. רצח רבין וההלם שבא בעקבותיו. 6. החתונה שבה השתתפתי וגיליתי, ברחבת הריקודים, שבתי בעזרת ה' תלך. 7. גיוס ילדי לצבא.  8. נישואי ילדי ולידת הנכדים. 9. מגפת הקורונה והריחוק מאנשים אהובים.

שירתי בצבא בגדוד הנדסה קרבית. זכיתי בזמן שירותי הצבאי לראות הרבה מקומות יפים ומגוונים כי החיילים בגדוד שירתו מאילת ועד החרמון. זכור לי מאוד לטובה מי שהיה רמטכ"ל מאוחר יותר, רב אלוף משה לוי ז"ל, שהיה מפקד אוגדה בזמן ששירתי. הוא דאג שלא אשאר בחגים בצבא, רק בשבתות, כי הייתי חיילת דתית יחידה בכל הבסיס. לא השתתפתי באף מלחמה אבל גם אבי ז"ל וגם ילדי יבדל"א השתתפו במלחמות.

שתי המלחמות הקשות ביותר, היו מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. במלחמת ששת הימים עיקר הקושי והדאגה היו לפני המלחמה ובמלחמת יום כיפור הבינו שהולכת להיות מלחמה קשה רק במהלך המלחמה. באופן אישי היה לי קשה במיוחד במלחמת לבנון השנייה כאשר אחד מבניי שרת בלבנון, נפצע וניצל ב"ה.

פעילויות מיוחדות

יציאות לחו"ל – יצאנו לחו"ל בעיקר כדי לנפוש בהרים בחודשים החמים בישראל. חלק מהנסיעות היו בהקשרים של כנסים מקצועיים. תחביבים – בישול, תפירה וסריגה, קריאה, צפייה בסרטים, הרצאות, שירה ונגינה וטיולים בטבע.

החלטה חשובה – ההחלטה לגור באזור שיש בו מיעוט שומרי מצוות. החלטה זו מצאה אותי בהתמודדות בעלת משמעות ואתגר גדול למשך הרבה שנים.

הקמת המשפחה

הכרתי את בעלי בשידוך והתחתנתי בגיל 22 בשנת ה'תשל"ח בהרצליה. לא הייתה מסיבת טרום חתונה. כשנולד לי הילד הראשון הייתי בת 23.

לימודים ועיסוקים

עיסוק ראשי – לימוד תורה ודאגה לבית. השכלה – השכלה אקדמאית ובית מדרש לנשים. העיסוק שלי היום הוא זה שתכננתי כשהייתי צעירה. גם היום וגם בעתיד אני רוצה להמשיך ללמוד תורה. מקווה בעתיד לנגן יותר וללמוד ערבית.

כל הילדים שלי ב"ה גרים בארץ. אנחנו מתראים הרבה עם הילדים והנכדים.

הלימודים חשובים ביותר להתפתחות האישית ולטובת המשפחה, כולל גיוון בנושאי הלימוד.

מנהגים היום

היום שלי מתחיל בסביבות 7 בבוקר ומסתיים בערך ב- 11 בלילה. בשעות הבוקר אני בעיקר לומדת חוץ משלושה ימים: יום אחד מוקדש לטיול, יום אחד מוקדש להכנות לשבת ובשבת נחים.

עוד דברים מעניינים מחייה של סבתא תוכלו לראות במצגת – לחצו על הקישור

הזוית האישית

סבתא עפרה: היה נפלא. מוריה: היה כיף נפגשתי עם סבתא הרבה יותר מבעבר. היה מעניין לשמוע את סיפור החיים של סבתא השהייה ביחד חיזקה את הקשר בינינו.