מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה רוזוב (גוטמן, לפני הנישואים), נולדתי ב-1944 במושבה מגדיאל, שהתאחדה עם רמתיים, הדר, ורמת הדר, והפכה להוד השרון.

אני, בת שישה חודשים והוריי 1944

אני והוריי בחוף הים בתל-אביב

הוריי, ברוך ושושנה גוטמן, עלו לארץ ישראל בשנת 1935 כחלוצים, להקים בה קיבוצים, חדשים את קיבוץ דליה (אבי) ושמיר (אמי).

הוריי לאחר עלייתם לארץ, 1935

בשנת 1941 התחולל פוגרום ברומניה שבו נרצחו יהודים, ובניהם בני דודים של אבי, הם היו בניו של הרב צבי גוטמן, מצורף סרטון המספר את סיפורם בשיר:

https://www.youtube.com/watch?v=UgavSi6YDlE

כאשר אבי בישראל שמע על הרצח, הוא החליט להתגייס לצבא הבריטי (ישראל הייתה בשליטה בריטית). הוא שירת עם היחידה שלו במצרים. בזמן שהותו במצרים, אני נולדתי, ולכן נקרא שמי אורה – מכיוון שכולם ייחלו לסוף המלחמה.

הוריי בשנת 1941, אבי במדי הצבא הבריטי

תקופת הילדות

חיינו במגדיאל, היו חיי שכונה נפלאים, לא הייתה לנו טלוויזיה, ולא טלפון וכמובן לא מחשבים. כל היום שיחקנו בחוץ במשחקים שונים (קלאס, דודס, חמור חדש, חמור ארוך, חמש אבנים, קפיצה בחבל וכו'), כל המשחקים היו בחוץ ורק בערב חזרנו הביתה.

זכרון מיוחד שלי מהילדות: כשהייתי בת 7, אני ואבי נסענו ברכבת מפתח תקווה לחיפה. זה לא היה מאוד נפוץ, לנסוע ברכבת. הנסיעה הייתה ארוכה, עברנו דרך כפרים ערביים כמו ג'לג'וליה, טירה, טול כרם, היו הרבה תחנות בדרך, ובתחנות עמדו רוכלים ערביים ומכרו תותי עץ שחורים, הם מכרו אותם בתוך קונוסים שעשו מעיתונים.

הבתים שלנו היו קטנים, גדלנו שלושה אחים בחדר קטן, לא היו כיריים של גז ואימא בשלה על פתיליית נפט. לא היה מקרר חשמלי, רק מקרר קרח, מדי יום היה עובר מוכר הקרח עם סוס ועגלה ומוכר "בלוקים קרח". לא היו מכונות כביסה חשמליות, את הכביסה הרתיחו בדוד מפח על מדורת עצים בחצר, יום כביסה היה יום חג לילדים: בזמן שהכביסה הורתחה על המדורה, אנחנו היינו צולים תפוחי אדמה במדורה. בארץ הייתה תקופת צנע באותו הזמן, לא היה מספיק אוכל לכל האוכלוסיה, היה קיצוב במזון. אנחנו לא הרגשנו את הצנע, גידלנו בחצר ירקות לצריכת המשפחה, היה לנו גם לול שהיה באחריות אמי, כך שהיו לנו ביצים ובשר בשפע.

מסגרות

למדתי בבית ספר יסודי במגדיאל עד כיתה ח'.

אני בטקס סיום כיתה ח'

מכיתות ט' ו-י' למדתי בתיכון כצנלסון, כפר סבא, ובכיתה י"א עברתי לסמינר הקיבוצים בתל-אביב. כאשר סיימתי את הסמינר התגייסתי לצבא והייתי מורה חיילת באמירים, בגליל ובדימונה בדרום.

אני בטירונות, 1963

התרחבות המשפחה ועבודה

בשנת 1969 נישאתי ליוסי רוזוב. התמקמנו בהרצליה, נולדו לנו רוני ז"ל ושי.

 מימין: אני ובעלי בחתונה, במרכז: ההזמנה לחתונה שלי ושל בעלי, משמאל: הרב צבי גוטמן מקדש אותי ואת בעלי בחתונה שלי

עבדתי כמורה בבי"ס יסודי "הנדיב" בהרצליה כמחנכת וכסגנית מנהלת, בשנת 1990 יצאתי לפנסיה מוקדמת. למדתי ניהול תיירות באוניברסיטת חיפה ועבדתי כסוכנת נסיעות עד שנת 2010. במהלך השנים נולדו לנו שישה נכדים מקסימים: לרוני נולדו אייל, גל ודניאל, ולשי נולדו ליאל, יובל ודקל.

החתונה של אלון ורוני, ההורים של דניאל

הברית של הנכד הראשון, אייל, 1997 אח של דניאל

גמלאות

בשנת 2010, הפסקתי לעבוד, אני הולכת לחוגים, להרצאות, אני ובעלי מרבים לטייל בארץ ובעולם, להיפגש עם חברים, לארח בני משפחה ולהנות מהנכדים.

עץ המשפחה שלנו

סבי וסבתי מצד אמי שנספו בשואה (אחי ואחותי נקראו על שם סבי וסבתי אברהם ואסתר)

הזוית האישית

סבתא אורה: נהניתי מאוד מהמפגשים מהמושגים, חפצים ותמונות שעלו במפגשים.

דניאל: אהבתי את התוכנית. למדתי דברים שלא ידעתי עליהם בנוגע לסבתא. אהבתי גם את סיפוריהם של אחרים וגם לעשות ולהיות עם סבתא. התעניינתי באיך נראו החיים פעם, ששונים כל כך מימינו.