מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה ברקאי נולדתי בישראל בשנת 1938 בעיר עפולה. אני אמא לארבעה ילדים וסבתא לששה עשר נכדים, וארבע נינים .

חלום טיסה בעולם

בשנת 2000 ביתי נורית נסעה לאוסטרליה הגעגועים שלנו היו רבים, לאחר כמה חודשים הצלחנו להגשים חלום, לנסוע ולטייל איתה והיה לנו כיף עצום. החלום היה כרוך בהוצאה ענקית שלא האמנו שנצליח.

שחזור תמונה מהעבר

התמונה צולמה ביפעת בקיץ 1956 אני נולדתי בגבת היה לי עוד אח. ואחות מאומצת מניצולי השואה. סימנו ללמוד ויצאנו לצבא, בספטמבר התגייסנו והיינו בדרך לאוטובוס, ואז אבא שלי סבא רבא של מעיין יצחק, ראה אותנו בדרך ואמר: חכו בנות אני רוצה לצלם אתכן ,וכך יצאה התמונה, של חמשת הבנות , בנות השמונה עשרה, שהלכו ביחד לצבא לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון)

הדמויות שמופיעות בסיפור הן: בנות כיתה של אורה, שרה, מרים ,מירה אורה (סבתא של מעיין) ופנינה.

מאפייני הלבוש הם: הלבוש מאפיין את הצורה שחיינו אז. יש מזוודות של פעם קטנות חומות, ואז מרוב דאגה עוד עטפו אותן בבד לשמור על המזוודה מקום הצילום: גבת על ידי התחנה המטאורולוגית.

תרופות סבתא

מיועד לטיפול בעין עם דלקת: לוקחים תיון וממכניסים למים חמים ושמים על העין. התרופה מורכבת מתיון , מים חמים.

את התרופה למדתי להכין מסבא וסבתא, כשהייתה לי דלקת בעין שמנו תיון.

גלגולו של חפץ – המשקל שלי

קיבלתי את המשקל מאבא שלי שהוא סבא רבא של מעיין. החפץ נשמר אצלנו בבית . החפץ נמצא ברשות משפחתי לקראת שנות החמישים.

החפץ לא גדול מאוד ,עשוי: מברזל, וצורתו גאומטרית. החפץ שמש את סבא רבא לשקול את המכתבים שנשלחו לקרובים בחול .אחר כך לשקול את האוכל, דוד שלי חולה סוכרת מאז הילדות. המשקל הזה היה מאוד נחוץ לסבא רבא, הכל היה מאוד יקר וכל גרם מכתב היה חשוב, לכן שקל את המכתבים. דוד שלי חלה בגיל ארבע בסוכרת ילדות , ואת האוכל היו חייבים לשקול בשביל שהילד לא יחלה יותר. אני ומעיין בחרנו להביא את החפץ הזה כי זה היה חפץ שליווה אותי כל חיי הצעירים .

הזווית האישית

מעיין: היה לי מאוד כיף במפגשים עם סבתא, נהנתי לשמוע סיפורים שלה מהעבר ולדעת מה היא חוותה כשהיא הייתה צעירה יותר.

אורה (סבתא שלי): היה נהדר לחזור לעברי היו פעילויות נהדרות היה לי מאוד כיף עם נכדתי, ותודה רבה לאלה מחנכת כיתה ה1, התהליך נהדר, אלה נהדרת, סבלנית ומאירת פנים.