מאגר סיפורי מורשת

שמי נירה דיין נולדתי בעפולה בבית חולים העמק, בשנת 1946 וגדלתי בקיבוץ שריד.

שָׂרִיד הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן בצפון עמק יזרעאל, ליד מגדל העמק, ונמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. (ויקיפדיה) הילדים לנו (גרו) בבית הילדים ואחר הצהריים היינו הולכים לבלות עם המשפחה.

לא היו לנו חוגים, אבל שיחקנו עם המשפחה וההורים. בערב לאחר ארוחת הערב, ההורים היו מחזירים אותנו לבית הילדים לשינה.  בחצר בית הילדים גידלנו בעלי חיים ואחר הצהריים הלכנו להאכיל אותם. היו לנו  טווס חתול, תרנגולים ופניניות.

סיפור האופניים

פעם בקיבוץ לא היה לכל ילד זוג אופניים, והיו רק שלושה זוגות לכיתה. הייתה תורנות בכל יום ורק שלושה ילדים יכלו לרכב על האופניים.  בתחילה כולם רצו לרכב על האופניים. כשהגיע תורי לרכב נפלתי מהאופניים, אני זוכרת שקיבלתי מכה כואבת, ומאז לא רכבתי על אופניים.

אהבה למוזיקה

בשבת בצהריים היינו נחים בבית הילדים, והייתה מטפלת מחליפה ששמרה עלינו. בדרך כלל המטפלות היו אומרות לנו "תסתובבו לקיר ותישנו", אבל  יום אחד באה מטפלת מחליפה, ובמקום לומר "תסתובבו לקיר ותישנו" היא אמרה "בואו אחרי" השם של המטפלת הוא צפירה יהונתן, ואני זוכרת אותה עד היום. יצאנו מבית הילדים בשמחה, והלכנו לחדר המוזיקה, ושם היא פתחה בפנינו עולם קסום של מוזיקה. היא לימדה אותנו על כלי הנגינה השונים, ומאז ועד אני אוהבת מאד מוזיקה. צפירה נטעה בי את האהבה למוזיקה.

לימוד מחול

סבתא אסתר למדה להיות מורה למחול, ובבית הספר למחול סבתא למדה סגנונות שונים של ריקודים, וכן הייתה בלהקה של בית הספר למחול. סבתא: "הכשרתי את עצמי להוראת המחול שיש לה מיומנויות שונות, כך שעם השנים, מאד נהניתי בהשתלמויות ונהניתי לעבוד בהוראת המחול".

הזווית האישית

אייל הנכד: הפעילות בתוכנית הקשר הרב דורי הייתה מהנה, למדתי על חייה של סבתא והקשבתי לסיפורה על הקיבוץ של פעם.