מאגר סיפורי מורשת

סבתי אסתי נולדה ב1944 בבית החולים הסקוטי בטבריה.

סבתא מספרת שהם גדלו בקיבוץ עין גב, בלי ההורים, בלינה משותפת, הם גדלו בבית כולל הכול: כיתה, מקלחת ושירותים, חמישה חדרי שינה לכל כיתה, ולכל כיתה היה בית משלה מטפלת ומורה.

מגיל חודש הם היו בבית הילדים. המטפלות שהיו בבית הילדים, טיפלו בהם גם כשהם היו תינוקות. ההורים לא טיפלו בהם רק המטפלות. בגן היו להם שלוש מטפלות שהעירו אותם בבוקר, והכינו להם ארוחות בוקר. הייתה להם חצר גדולה שלא היתה לה גדר.

את האוכל לכל הקיבוץ בישלו במטבח אחד, ועשו אוכל מיוחד לילדים. היה איש אחד שהיה בא עם טרקטור, והיה מביא לכל הכיתות אוכל, כך  עד כיתה ח'. האוכל היה בריא, היו תמיד ירקות, זיתים וגבינות, ומי שלא אכל הכריחו אותו לאכול, כי היה מעט אוכל. הם דאגו לילדים שיאכלו בריא כל יום. לבית ספר המטפלת העירה אותם כל יום.

הם גרו ארבעה ילדים בחדר בבית ילדים, חוץ ממיטה לא היה להם שום דבר, רק ארבע מיטות ברזל ומזרונים מקש. היה מטפלת שהייתה באה ומעירה אותם בשש וחצי בבוקר, בשבע הם נכנסו לכיתה לשיעור ראשון, שהיה כשעה וחצי. בשמונה וחצי היה ארוחת בוקר. לכל ילד היה תפקיד אחר, הם היו מתחלפים בתפקידים כל שבוע. למשל אחרי שהם גמרו לאכול את ארוחת הבוקר היה שני ילדים שהתפקיד שלהם היה לפנות את כל הצלחות, ולהביא למטפלת שהייתה שוטפת את כל הכלים שהילדים הביאו, וככה זה היה כל יום. מתשע עד תשע וחצי הם עבדו בכמה מקומות שונים. הם היו עובדים בגן ירק, בפינת חי ושבוע בלאסוף צלחות.

בתשע וחצי הם היו נכנסים ללמוד עד אחת בצהריים. הייתה להם הפסקה גדולה באחת עשרה, ותמיד נתנו להם תפוחים וגזרים, וקראו לזה ארוחת עשר. באחת הם היו אוכלים ארוחת צהריים, וכשהם היו קטנים נניח בגיל שש – שבע (עד גיל אחת עשרה) הם היו הולכים לישון צהריים, כל אחד הלך למיטה שלו ולכול אחד היה נותנים ספר.

בארבע היו מעירים אותם ועושים להם סנדוויץ' מלחם וריבה. בארבע וחצי כל ילד הלך לבית של ההורים שלו[ למשך שעתיים, מארבע וחצי עד שש וחצי. שהילדים חזרו המטפלת הכינה להם ארוחת ערב. כשהם היו קטנים המטפלת הייתה מקריאה סיפור, בסמוך לכל החדרים בקול רם. ההורים היו באים להרדים את הילדים בשמונה תשע ומשכיבים אותם לישון. הם היו הולכים לישון בתשע וחצי. עד כיתה ח' ההורים היו באים להרדים את הילדים.

בכיתה ח' בימי שישי הם היו עושים מסיבה שהילדים ארגנו להם. כל פעם כשהגיע חג הם היו חוגגים יחד עם כל אנשי הקיבוץ. הילדים היו עושים המון פעילויות ספורט, נגיד כמו תחרויות ריצה וקפיצה לרוחק. הם גרו ליד הכנרת, מכיתה ח' הילדים הלכו לבד לכנרת. בכיתה ט', הילדים עברו לגור בשכונה שקראו לה שכונת נעורים, שהיו בה ארבע כיתות כ שהיו בה תשעים ילדים בסך הכל. לכל כיתה היה שירותים ומקלחת וחדר לישון. היתה מטפלת לכל הכיתות שהייתה מעירה אותם. הם היו תמיד אוכלים בחדר אוכל.

בכיתה י' הם היו עובדי אחר הצהריים בגינת הירק בקטיף ירקות. הם גם עבדו בבתי הילדים. במשך שעתיים. היא ואחותה עבדו במשך שנתיים עם הכבשים. הם חלבו לקראת הערב בשעות אחרות. שלוש פעמים בשבוע כל אחד עבד אחר הצהריים. בלימודים לא היו בחינות, מעט מאוד הוציאו ילדים מהכיתה, לא היו רמות, נגיד כמו אנגלית, כולם למדו אנגלית באותו רמה, וכל הכיתה למדה ביחד. לא היו בחינות בגרות, מי שהיה בבית ספר, היתה לו תעודה שהוא סיים ללמוד. רוב המורים היו חברים מהקיבוץ, לא כולם למדו להיות מורים. למשל הייתה להם מורה שידעה אנגלית טוב, אז היא הייתה מורה של כל הכיתות.

בר מצווה עשו לכל הכיתה יחד. בבר מצווה הם היו נכנסים לנוער העובד והיה להם טקס גדול של כל הקיבוץ, והם היו צריכים ללכת על שני חבלים שמראים על אומץ.

כשהיו ימים חמים, במקום בית ספר גייסו אותם לעבוד בשדה של עגבניות, והם עבדו שם כל היום במקום בית הספר. בין ארבע וחצי לשבע וחצי, הם היום עושים מה שהם רוצים. הם היו עושים הרבה טיולים כמו טיול שנתי ועוד. פעם בשנה כיתות י' ו יא' היו נוסעים לשבועיים לעזור בקיבוץ צעיר. לימדו אותם לעבוד. נגיד במשגב הם היו קוטפים תפוחים, והיו מתעוררים בארבע וחצי לפנות בוקר.  מכיתה י' עד כיתה יב' הם גרו חמש בנות ביחד. ואחרי הצבא הם היו חייבים להתחיל לעבוד בקיבוץ.

הזווית האישית

הנכדה מעיין והסבתא אסתי השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר תפן איזורי ניסויי בתשפ"ג 2023