מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי עדינה, נולדתי ב-1952 בתל אביב למשפחת אנקונה.

אני הבת הבכורה במשפחתי. נולדתי בבית חולים הדסה בקריה בתל אביב. עד גיל שש גרתי בתל אביב. בגיל שש עברנו לפתח תקווה, ששם אני מתגוררת עד היום.

זיכרון של נערה ממלחמת ששת הימים

בחודש יוני בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים. סבתא עדינה הייתה בת ארבע עשרה.

ב 5 ביוני 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. המלחמה נקראה כך, כי נמשכה ששה ימים.  המלחמה התרחשה בין התאריכים  5-11.6.1967.  המלחמה הייתה בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה, שנעזרו במדינות ערביות נוספות: עיראק, לבנון, ערב הסעודית ועוד. המלחמה הסתיימה בניצחון של ישראל. איומים כבדים הופעלו על ישראל, וגם איומים על מלחמה. לכן ישראל הייתה צריכה להקדים. זאת הייתה מלחמה שונה מאוד מהמלחמות של היום: לא היו חדרי ממ"ד. מקלטים ציבוריים היו בודדים ולכן נאלצו לחפור שוחות בחצרות הבתים, בתוכן תפסו מחסה כאשר נשמעו אזעקות.

ברצוני לספר לכם סיפור משפחתי שקרה כשהייתי ילדה.  בתור ילדה הרגשנו את המלחמות גם בעורף, בבתים. למשל במלחמת ששת הימים, שאירעה בשנת 1967. חודש לפני שהמלחמה פרצה ביקשו מאתנו לשים בריסטולים על החלונות כדי להחשיך את הבית, וכדי שלא יראו אור מהבתים. הכוונה היתה להקשות על הפצצה לילית מהאוויר של מטוסי האויב. היו אנשים שחפרו בורות, כי פחדו ורצו להסתתר. באזור שגרתי בפתח תקווה היה מקלט ציבורי, כל אזעקה רצנו למקלט, היה שבוע שלם שהיינו במקלט מאחר והיו אזעקות תכופות. המלחמה הייתה במהלך שעות היום והלילה. באחת האזעקות רצנו כל המשפחה למקלט ואחותי אדלה  שיחקה בחוץ, ופחדנו מאוד שלא נספיק לקרוא לה בזמן.

באותה התקופה גויסו הרבה אנשי מילואים לצבא, גם אבא שלי גויס. הוא נעלם לנו לכמה חודשים, אז לא היה קשר כי לא היו טלפונים. חודש לפני שהתחילה המלחמה הוא יצא למילואים, ורק אחרי חודש קיבלנו ממנו מכתב. אמא שלי הלכה לקצין העיר כדי לחפש אותו, ולראות מה קורה עם אבא שלי. לא היו טלפונים בבית, היה רק טלפון ציבורי אחד ברחוב. אבא שלי היה קובע מתי הוא יתקשר, וכולנו היינו רצים לטלפון הציבורי וממתינים לשיחה. כל תקופת המלחמה דאגנו לאבא שלי, אמא שלי נשארה לבד, היא הייתה בהריון עם דוד ליאור, והיא הייתה צריכה לדאוג  לארבעה ילדים לבד.

ב-11.6.1967 הסתימה מלחמת ששת הימים. לאט לאט החיים חזרו למסלולם, המגויסים שוחררו, והמדינה למדה לחיות עם ניצחונה הענק. אני ומשפחתי שמחנו כשאבא חזר מהצבא בשלום. מבחינתנו כאשר אבא חזר עם ממתקים מהשקם, אני ואחיי ואחיותיי הרגשנו שנגמרה המלחמה ואפשר לחזור לשגרה.

לאחר המלחמה נסעתי לטיול עם בית הספר לירושלים, וזאת הפעם הראשונה שביקרתי בכותל. בנוסף טיילנו בגוש עציון. אני זוכרת שאני ובני כיתתי התרגשנו ועד היום אני זוכרת את הטיול הזה.

הזווית האישית

סבתא עדינה: שמחתי על ההזדמנות לבלות עם נכדתי ובנוסף לספר על המלחמה, מראייה של ילדה בת ארבע עשרה.

יובל: למדתי מהסיפור של סבתא שהיו הרבה מלחמות במדינת ישראל, כדי שהיהודים יוכלו להמשיך לגור בארצנו. בנוסף למדתי שלא רק חיילים שהשתתפו במלחמות הרגישו את המלחמה, אלא גם האזרחים בבתים הרגישו את המלחמות. הבנתי שהמלחמות היו בכל שנות מדינת ישראל ועדיין לא פסקו גם בימים אלו. אני מקווה שבעתיד יהיה שלום ולא נחווה מלחמות. לסיכום, נהניתי לבלות ולשמוע סיפורים מסבתא.