מאגר סיפורי מורשת

שמי איבן ברדיצ'בסקי, נולדתי בסנטיאגו עיר בירתה של צ'ילה בשנת 1960.

החיים באותה תקופה היו נוחים וטובים, הייתה לי ילדות נעימה שבה התפתחתי, השתובבתי וגדלתי באופן שמח ושגרתי. זאת לצד אחיי ואמי ששמשה הדמות המטפלת העיקרית בבית. אבי שהיה איש צבא בכיר, נעדר רבות בעקבות שירותו המשמעותי בחיל האוויר הצ'יליאני. הוריי הגיעו לצ'ילה ממדינות שונות בתקופת מלחמת העולם השנייה. אבי חואן ז"ל היגר עם הוריו ובני משפחתו מספרד. אמי אליסיה ז"ל היגרה עם הוריה ובני משפחתה מהעיר ברדיצ'ב (ברית המועצות לשעבר). הורי התחתנו והקימו משפחה, גדלו ארבעה ילדים: חואן, אריק ורוניקה ואנוכי האח הצעיר.

החיים לפני ואחרי המהפכה 

כשהייתי בן  שתיים עשרה, חלה תפנית בחיינו. התהפך השלטון הדמוקרטי ששלט במדינה, והפך לשלטון קומוניסטי שהחל בגזרות קשות על האזרחים. משפחתי ואני שילמנו מחיר, שגבה קשיים בחיי היומיום שלנו. היות והשתייכנו לקבוצת הדמוקרטיים, ודתנו הייתה יהודית סבלנו רבות ויותר מכולם: התנכלו לנו ברחובות, גדפו וקיללו אותנו, סבלנו מרעב קשה, החטיפו לנו מכות ועוד. כל זאת מכיוון ולא היינו בקנה אחד עם השלטון החדש. לאחר שלוש שנים של שליטה קומוניסטית התרחשה מהפכה צבאית, ששינתה את חיינו בפעם הנוספת, והדמוקרטיה חזרה לאחר בחירות הוגנות.

החלום הגדול שכמעט התגשם

מאז שאני זוכר את עצמי, החלום הגדול שלי היה להיות טייס, וללכת בעקבותיו של אבי חואן ואחי אריק שהיו טייסים בחיל האוויר הצ'יליאני. אבי שמש כסגן מפקד חיל האוויר באותה תקופה. בגיל שש עשרה התגייסתי לבית הספר לטייס, והתחלתי את לימודיי שם. אני זוכר שהלימודים היו אינטנסיביים ומאתגרים, מלאים במבחני ידע ובקיאות, והלחץ הורגש לאורך כל השהות שלי שם. לצד זה הכרתי חברים לחיים, שעד היום אני שומר אתם על קשר.

בגיל תשע עשרה עם סיום לימודיי הטייס, החלטתי לקחת מנוחה של חודשיים ולטוס לטייל בעולם. תחילה טיילתי בצרפת, ולאחר מכן דרך הסוכנות היהודית, הגעתי לארץ ישראל בשנת 1982. הסוכנות הפעילה תכניות הסברה על ארץ ישראל וייחודו של "הקיבוץ". הצטרפתי לתכנית של חקלאות קיבוצית, שבה מבליטים ומפארים את החיים המיוחדים בה. אני זוכר שקראו לנו להגיע לקטיף תפוזים ואשכוליות, עבודה ברפת ובלול. החיים האלו בקיבוץ מזרע היו שונים בתכלית מהחיים בהם גדלתי. הקיבוץ סקרן אותי ונשאבתי לחיים בתוכו. אהבתי לעבוד ברפת, להכיר אנשים חדשים, שפה חדשה וללמוד סגנון חיים אחר.

סיפור אהבה מופלא

לאחר כחודש בקיבוץ הרחבתי את מעגל החברים שלי. הכרתי קבוצת יהודים עולים חדשים שלמדו עברית באולפן. אחת מהן הייתה אישה יפת מראה, חיננית וחכמה שהפכה בהמשך, לאם ילדיי ואשתי עד עצם היום הזה. קורין ואני הפכנו לזוג אוהבים ממבט ראשון. היה לנו ברור שכאן אני נשאר יחד אתה ומקים משפחה. גם אם זה כרוך בביטול החלום הגדול שלי – להיות טייס. וכך היה, אני הגעתי כתייר דרך הסוכנות היהודית, אך אהבתי אל קורין גברה על הכול והשאירה אותי בארץ. החלטתי לבטל את כרטיס הטיסה לארץ מולדתי. משפחתי נשארה מאחור שבורה, כאובה וכעוסה על החלטתי המפתיעה. ביטול הטיסה גרף גידופים מצד הוריי, שנשארו המומים אל מול ההחלטה. את חיי הצבאיים לא סיימתי בצ'ילה. לאחר ארבעה חודשים בארץ התגייסתי לצבא הישראלי, ושירתי בחיל ההנדסה. לקחתי חלק במלחמת לבנון הראשונה ונפצעתי בה באורח בינוני. לאחר שיקום רגלי הפצועה חזרתי שוב למלחמה. בנוסף לכך, נלחמתי גם במלחמת לבנון השנייה.

המשכתי לשרת בצבא במשך שבע עשרה שנות מילואים ושמשמתי בתפקידים חשובים במסגרת הצבאית.

לאחר סיום השירות הצבאי של קורין ושלי, החלטנו להתחתן ולהקים משפחה בארץ. נולדו לנו ארבעה ילדים: דנה, יעל, ליאור והילה וכעת יש לנו שמונה נכדים מדהימים.

אני עובד במשך שלושים ותשע שנים במחלבת תל יוסף, אני מתנדב במד"א כחמש עשרה שנים, ובחבלה של משטרת ישראל מחוז עמקים במשך עשרים ושבע שנים.

העזרה לזולת והיכולת שלי לתרום לקהילה ממלאים אותי, ומספקים מאוד את התכלית שלי כאן בארץ .

בקבוק שתיה ממתכת

אמא של סבא שלי הביאה לו את הבקבוק, והוא נשמר בתוך קופסה קטנה. הבקבוק נמצא אצלנו מעל שבעים שנה. על הבקבוק מוטבע הסמל של ברית המועצות. הבקבוק שימש לשתיית וודקה, כשסבא שלי נלחם במלחמת העולם השנייה. הבקבוק מאוד סנטימנטלי עבורי.

הזווית האישית

סבא איבן: התרגשתי לקחת חלק בפרויקט שמחבר את הדור הצעיר ,והמתקדם לעולם המבוגר יותר. הראל הנכד הבכור שלנו לא הכיר את סיפור העלייה שלי לארץ, הוא מאוד התעניין בחלום שלי, ושאל המון שאלות. בעיקר עניין אותו למה לא המשכתי בהכשרת הטיס בארץ. תודה על פרויקט מרגש ומשמעותי

החוויה של הראל מהמפגשים :שמחתי להכיר את הסיפור האישי של סבא שלי. איך הוא עלה לארץ, ואיך התכנונים שלו השתנו בגלל שהכיר את סבתא שלי. לא הכרתי את סיפור החיים שלו לפני כן.