מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה, אני סבתא של עומר, נכד אהוב שלי, ואני מאוד שמחה כשהוא מגיע כל פעם ומבקש שאני אספר לו על הילדות שלי ועל קורות חיי בכלל.

נולדתי בארץ להורים שהגיעו לארץ לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. הם הגיעו בתור חלוצים והתיישבו בעפולה. השכונה שלנו הייתה שכונה של חלוצים, של עולים חדשים, שהגיעו לכאן בראשית דרכם, חיפשו פרנסה ולאט לאט התקדמו בחיים.

למדתי בבית ספר יסודי בכיתה של 30 ילדים. כולנו היינו מאוד מחוברים, ונפגשנו גם בשעות אחה"צ שמעבר לבית הספר. היינו בנוער העובד, עסקנו בספורט, והיינו קשורים מאוד אחד לשני. ההורים עבדו, הם היו עסוקים מאוד, ואנחנו העסקנו את עצמנו בעיסוקים חברתיים רבים.

אחרי שסיימתי את התיכון הלכתי ללמוד בסמינר למורים. אחר כך עבדתי כמורה בחינוך המיוחד במשך כ-25 שנים. במשך השנים גידלתי 3 ילדים – משפחה לתפארת. בשלב מסוים עברנו לטבעון. אהבנו מאוד את טבעון. השנים חלפו, הילדים גדלו והתחתנו ואני יצאתי לפנסיה. מאז ומתמיד, גם לפני הפנסיה, אהבתי מאוד יצירה ואמנות. במשך כל השנים עסקתי בכל מיני יצירות, קרמיקה, רקמה, סריגה, פיסול ועוד. זה העסיק אותי מאוד ועד היום אני עוסקת בזה.

יש לי זיכרונות מאוד יפים מהילדות מהחגים. אמנם לא היינו בית מסורתי, אבל שמרנו על מסורת של שישי-שבת והחגים. אחר כך הילדים התחתנו. נולדו הנכדים. יש לי שמונה נכדים בגילאים שונים. נכד אחד אפילו התחתן כבר. יש לי המון נחת מכל המשפחה, מהבכור ועד הצעירה ביותר. יש לנו המון זיכרונות שהולכים אתנו יום-יום. חבל שסבא – אלי פוטיבסקי – לא זכה להיות בבר המצווה של עומר, אבל אנחנו ממשיכים ומשתדלים להיות אופטימיים. אני בטוחה שאתרגש מאוד בבר המצווה. רק בריאות לכולם. לי יש המון נחת.

הזוית האישית

לעבוד עם סבתא הייתה חוויה מעניינת ומלמדת על העבר של המשפחה ומה שהיה בארץ לפני שנולדנו. אני מאחל לסבתא שלי בריאות ושמחה.