מאגר סיפורי מורשת

שמי ראובן סולומון,  נולדתי ב – 12.02.1947  בסינגפור.

להוריי קראו סופיה ודוד וגם הם נולדו בסינגפור. במשך שנות ילדותי והתבגרותי, גדלתי בסינגפור ולמדתי בבית ספר נוצרי קתולי. הסיבה לכך הייתה  כי בית הספר הזה היה קרוב לבית שלי. בשלב מאוחר יותר עברתי ללמוד בית הספר "סנט אנד רוס", ומאוד אהבתי להיות שם, כי היו בו הרבה ילדים ונפגשתי שם עם ילדים יהודיים. כילד אהבתי לאסוף בולים בשעות הפנאי שלי, נוסף לכך,  אהבתי לשחק בגולות בחצר. במיוחד אהבתי לשחק ליד נהר שהיה ליד חצר הבית שלנו. שם אהבתי לצפות בעכבישים ונהגתי לאסוף ולגדל אותם.  בילדות היו לי שני חברים טובים אחד סיני שקראו לו אתי, וחבר נוסף שהיה הולנדי ושמו לנוקס ואן דאפות. החג  האהוב עליי בילדות היה חג פורים בגלל התחפושות, יחד עם זאת אהבתי את כל החגים.

עליתי לארץ בשנת 1967 כשאני כבן עשרים.

הקמת משפחה

לאחר שנקלטנו בארץ התגייסתי לצבא. בזמן השירות הצבאי, הכרתי את ג'ודי באולפן לעולים חדשים, ומשם עברנו לקיבוץ יפעת. שם נולדו לנו שני ילדים: הראשון דיויד והשנייה דניאלה (אמא של נעמי). לאחר שש שנים של זוגיות והורות משותפת עם ג'ודי התגרשנו.  שנינו נשארנו בקיבוץ. לאחר שלוש שנים התחתנתי שוב עם גילה, שנשארה אשתי עד היום. נולדו לנו שלושה ילדים, מאיה, אבינועם, ולילך.  כל חמשת ילדיי גדלו  והתחנכו בקיבוץ יפעת.

מאיה ז"ל, בתי הבכורה, רצתה להיות דיילת והיא אכן עבדה כדיילת. ולפני עשר שנים היא חלתה בסרטן השד, ואחריי דרך ארוכה של טיפולים הגיעה ההחלמה,  חשבנו שתפסנו את זה בזמן ואכן מאיה המשיכה לעבוד כרגיל. היא פגשה את ויקטור בעלה בברצלונה. בזמן השהות שלה שם היא הרגישה כאבי גב חזקים, ולאחר בדיקות מקיפות גילו שיש לה שוב פעם סרטן (סרטן השד). היא חזרה לארץ ועברה שוב טיפולים, ואנחנו הרגשנו כאילו שחזרנו אחורה. ביתי עברה תקופה קשה, אבל לבסוף היא וויקטור התחתנו. היא כבר הייתה ממש חולה, וחודש אחרי החתונה היא נכנסה לבית חולים, וימים ספורים אחר כך היא נפטרה.

תעסוקה

העבודה הראשונה שלי הייתה במפעל מתכות, בהמשך עברתי לעבודה בתחום ההנדסה ולאחר מכן בהוראה, במסגרתה שימשתי כמחנך כיתות ב'. כשסיימתי את ההוראה, יצאנו לשליחות בקנדה שנמשכה שלוש שנים, וכשחזרתי עבדתי ב"בית ראשון במולדת" , בקליטה של עולים חדשים, ליווי ותמיכה עד להשתלבותם בישראל. זה היה עבורי מאוד מרגש. בסופו של דבר הלכתי ללמוד להיות מורה דרך, ומאז אני מורה דרך, אך לצערי בלי תיירים בשנתיים האחרונות, בגלל הקורונה.

בימים האלו יש לי המון זמן פנוי אני עושה הרבה דברים, ואני עושה חיפוש בגוגל על כל מיני דברים וקורא הרבה. תחביב  שאני כבר לא מתעסק בו הוא איסוף צעצועים ממתכת. הייתי מכין כל מיני מודלים ממתכת ולאחר מכן בונה מהם צעצועים. הייתי משחק שח, וברידג' שזה משחק קלפים בזוגות, אחד מול אחד השני כמו מלחמה, רק יותר מתוחכם. חלום שהייתי רוצה להגשים –  הייתי רוצה להמשיך ליצור את צעצועי המתכת, ולהמשיך עם הקריאה בעקבותיה אני נחשף להרבה גילויים חדשים.

הזווית האישית

נעמי הנכדה: במהלך השתתפותי בתוכנית הקשר הרב דורי, גיליתי דברים חדשים ומעניינים שלא ידעתי קודם, וזה תרם לי מאוד. נהנית לעבוד עם סבא שלי ולדבר איתו, וזה עזר לנו לשמור על קשר. היה לי חשוב לשמוע את סיפור החיים של סבא שלי, כי אלו השורשים שלי, ואת רוב הדברים שכתבתי לא ידעתי לפני המפגשים. תודה רבה גם לחברתי נגה פרקר שביחד איתה תעדתי את הסיפור של סבא.