מאגר סיפורי מורשת

שמי שרית מאורר, נולדתי ב1947 בישראל.

ברצוני לשתף אותכם בשלושה סיפורים משמעותיים בחיי:

סיפור ראשון מניגריה: חופשת  השנה החדשה שנת 1978

ניגריה – הרפובליקה הפדרלית של ניגריה היא מדינה במערב אפריקה והמדינה המאוכלסת ביותר ביבשת. אוכלוסייתה מונה מעל 200 מיליון בני אדם. היא גובלת בבנין במערב, בצ'אד ובקמרון במזרח ובניז'ר בצפון. עיר בירתה, אבוג'ה, שוכנת במרכז המדינה. בניגריה מדברים מעל ל-525 שפות שונות, אך השפות הלאומיות הן האוסה, איגבו, יורובה, ואנגלית. ויקיפדיה

בחופשת השנה החדשה של 1978, יצאנו חמש משפחות בחמישה רכבים שונים, לתוך ניגריה, ההתארגנות לטיול הייתה די מסובכת, היינו צריכים להיערך עם מזון ומים לכל חמשת ימי הטיול. התמונה צולמה על נהר הניגר(NIGER) אחד מהנהרות הגדולים בעולם, רוחבו לא נראה לעין והנופים משם מדהימים. המרחבים והמרחקים בניגריה עצומים וכך קרה, שלמזלנו בערב האחרון  בחזרתנו לביתנו, התקלקלה אחת המכוניות, וברור ששום גוף שהיינו יכולים להיעזר בוא לא היה באופק. ובסופו של דבר עם התושייה של הגברים שלנו, קשרנו את המכונית שהתקלקלה למכונית אחרת, וכך  המכונית שסחבה את המכונית המקולקלת הפכה לגרר. ו באיטיות רבה נסענו והגענו לקומפאונד(אזור המגורים)בשעות המוקדמות של הבוקר באיחור של שתיים עשרה שעות.

סיפור שני מסן פרנסיסקו בפארק היפני ב-1979

סן פרנסיסקו היא העיר הרביעית בגודלה במדינת קליפורניה שבארצות הברית. נכון לשנת 2018, בעיר מתגוררים כ־883,305 תושבים, וגודלה הוא כ-121 קמ"ר. העיר ממוקמת בקצה הצפוני של חצי האי סן פרנסיסקו, וצפיפות האוכלוסין בה היא כ-6,898 איש לכל קילומטר רבוע. ויקיפדיה

ב-1979 נסענו אני ובעלי לטיול בסן פרנסיסקו ,כשהשארנו שת שני ילדינו בהשגחת סבתם, וטיילנו חודשיים ימים מחוף לחוף. התמונה צולמה בפארק היפני בסן פרנסיסקו, וזה לאחר ביקור בגשר הזהב(THE GOLDEN GATE) ובעוד אתרים רבים.

החוויה המצחיקה שהייתה לנו שם, זה שבמלון שבו לנו, שהיה מאוד מומלץ בספר ההדרכה למטיילים ישראלים, כשנכנסנו לחדר הופתענו מעליבותו – מיטת ברזל ועוד דברים נוראיים. למחרת עזבנו את המלון ועברנו למלון אחר.

סיפור שלישי

התמונה צולמה ב-1987 בטיול השנתי של ביתי נטע, בסיום בית ספר יסודי ואני הייתי הורה מלווה.

התמונה מעוררת בי זיכרון למה שקרה ביום השני לטיול, כשאחד מילדי הכיתה חסר לנו, ולקח לנו לצוות ההורים והמורים ,שלוש שעות מורטות עצבים, לחפש אחר הילד. לפתע ראינו אותו מגיע בזחיחות עם שק מלא חטיפים. לקנייתם הוא דילג ממקום למקום, עד שמצא חנות פתוחה.

תארו  לעצמכם איך המורים וההורים הרגישו כשראו את הילד חוזר….כעס, שמחה, הקלה ברור הוא חטף די הרבה צעקות

הזווית האישית

שרית: חוויתי היא מאוד משמחת ,וההרגשה של קשר יותר חם עם נכדי מרגשת אותי מאוד. כל דור משתבח ויש לו את הסגולות החיוביות שהוא רוכש מהתקופות בו הוא חי.

איתי: חוויתי היא השמחה לעשות את העבודה עם סבתא שלי, ולדעת את העבר של סבתא שלי וההרפתקאות שעברה בחייה.