מאגר סיפורי מורשת

אנו, ליהיא ביטון ושון הורביץ, תלמידי כיתה ה/3 בבית הספר נגבה בראשון לציון, מתעדים את סיפורו של דוד ביטון, סבא של ליהיא, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סבא דוד מספר:

נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1957.

אני זוכר את הבית בו גדלתי כך: הבית היה בניין עתיק משולב באדריכלות ישנה מרהיבה ביופיה, בניין של 3 קומות, מרפסות בסגנון עתיק ויפה, חלונות עץ מדורגים וייחודיים, מרצפות מצוירות.

הנרי אוחיון בעיר קזבלנקה, הרחוב שבו נולד וגדל. השנה 1958

סבא דוד בהיותו ילד, כאן בתמונה במרכז הבילויים והקניות בקזבלנקה ליד חנות נעליים רשת Bata,

שימח אותי להגיע לחנות כי חילקו בלונים למי שקנה נעליים

גדלתי בסביבה מעורבת, מוסלמים ויהודים, הבתים והמבנים היו די דומים, באותו סגנון עתיק. לא היה ים בקרבת השכונה, אך במרחק נסיעה, היה ים, נסענו באוטובוס לחופי הים השונים בעיר קזבלנקה. מול הבית שלנו היה בית כנסת גדול ויפה. העיר קזבלנקה היא העיר הגדולה במרוקו, עיר יפה, עם מרכזי בילוי וקניות יפים במיוחד, עם משרדי ממשלה בכל התחומים, מרכזים רפואיים, עשרות בתי קולנוע, עיר המרכז הכלכלי של מרוקו, עיר הנמל הראשי, מסודרת בכל התחומים.

חיים מעורבים בגולה – שפע וכבוד הדדי בין יהודים ומוסלמים

לא גרתי בשכונה יהודית, השכונה היתה מעורבת, יהודים ומוסלמים. אציין כי המוסלמים במרוקו, כיבדו את היהודים בחגים ובשבתות. היתה קרבה אמיתית של ממש בין המוסלמים ליהודים, היהודים כיבדו, באותה מידה ויחס טוב ובכבוד את המוסלמים. הכבוד היה הדדי ביום יום בכלל ובחגים בפרט.

הארוחות החגיגיות בחגים – בחגים היינו מברכים האחד את השני בחג-שמח ואומרים בשנה הבאה בארץ ישראל ובירושלים הבנוייה. מרוקו בכלל וקזבלנקה בפרט התברכו בהרבה שפע ותוצרת, המסחר היה גדול מאוד ומגוון מאוד, בכל התחומים, במחירים זולים. בכל רחבי מרוקו היה שפע במזון וגידולי שדה, שפע של פירות וירקות, שהגיעו מידי יום לשווקים היישר מן השדה, היו שווקי דגים טריים מידי יום, שווקי בשר טרי יום יום, תבלינים, ביגוד, מכירת בדים בחנויות גדולות, הנעלה, מכשור וכל דברי הצריכה שהאדם צריך, לא היה עושר, אך השפע היה עצום.

מקום המפגש של היהודים, היה בבית הכנסת, באירועים משפחתיים, דיברנו בשפה המרוקאית והשפה הצרפתית.

הוריי

הוריי נולדו במרוקו, אמי סול נולדה בשנת 1935 ואבי שלום נולד בשנת 1926. שם המשפחה המקורי הוא: לובטון והוא שונה לביטון בשנת 1935.

פחד מהשואה שהתקדמה למרוקו

בשנות ה- 40 היה פחד שהשואה התקרבה למרוקו ויהודי מרוקו נלקחו בחשבון על ידי הגרמנים, הגרמנים זממו והכינו רשימות של שמות היהודים ברחבי מרוקו. מספרים שבשנות ה-40 הוכנו רשימות של יהודים שיועדו לתכנית השמדה, למזלם של יהודי קזבלנקה, האיומים לא מומשו כי הגרמנים לא הספיקו והשואה הסתיימה. נותרו הזכרונות הקשים, הפחד והחרדות.

שמות אחי ההורים: יהודה, מאיר, תמר, סימי.עיסוקם של הוריי: אמי הייתה עקרת בית אבי היה יצרן תיקים מעור.

אבא שלי היה יצרן תיקים מעור ובעל בית מלאכה. במהלך יום העבודה, כשהיה יוצא להפסקת צהריים, היה מזמין חברים מהעסקים הסמוכים, יהודים ומוסלמים ועושים ביחד את ההפסקה, אוכלים יחד במשך כשעה ומדברים על החיים, זה היה מנהג מדי יום. כל יום הפסקה, תורנות בעסק אחר, זה חיבר ויצר אחווה בין בעלי העסקים באותו הרחוב.

תקופת גן הילדים ובית הספר

בילדותי למדתי בגן, היתה בו פעילות לילדי גן, היתה בו שמחה, חינוך ומוסר ופעילות מעניינת ויפה. בשלב מאוחר יותר עליתי לבית הספר, למדתי בבית ספר שנקרא תלמוד תורה. זה היה בית ספר יסודי בו למדתי, בכיתה היו תלמידים לא בני אותו גיל, הכיתה הייתה מורכבת מתלמידים לפי רמת השכלתם, היו מצבים שילד בן 9 למד באותה הכיתה עם בן 12. זכורים לי שירים הקשורים לבית הספר, שירים הקשורים לחגים, הסיפורים שסיפרו לנו היו לפי נושא השיעור. את מקצועות הלימודים למדנו בשפה הצרפתית ומעט מאוד בשפה המרוקאית.

הייתה משמעת חזקה,התלבושת  בבית הספר הייתה אחידה ועל החולצה הייתה מדבקה בצבע מסויים,לכל שכבה נקבע צבע מסויים. היו מעט מאוד טיולים, כי היהודים נבדלו מהמוסלמים, היתה היבדלות בגלל אורח החיים השונה והדת השונה. מסיבות התקיימו בחגים ובסופי שנה.

היה מורה שזכרתי במיוחד, הוא היה אמנם קשוח מאוד ותקיף, אך ידע גם לבדר ולהצחיק כשצריך. אהבתי מקצועות תנ"ך ולשון, לא אהבתי מתמטיקה, היו לי מעט מאוד חברי ילדות בקזבלנקה. מאחר והייתי ילד קטן והחברים הבודדים שהיו לי, היו יהודים בלבד, הם היו קטנים בגיל וחיו בבתיהם. היינו משחקים יחד מחבואים והיינו גם מייצרים קורקינט ורוכבים עליה, היו  כל מיני משחקים נוספים מאולתרים ויצירתיים.

לא יצאנו לטיולים של תנועות נוער משום שזה לא היה קיים באותם הימים וגם בשל העובדה שהמדינה היתה מדינה  מוסלמית, האוכלוסייה היהודית הייתה מעטה בהשוואה למוסלמים.

את זמננו הפנוי היינו מבלים בבתי קפה יפים במיוחד, בחוף הים, בפארקים של משחקים ובבתי קולנוע. האזננו למוזיקה בשפה הערבית (אום כולתום למשל) וכל מיני זמרים, שמענו שירים בצרפתית וגם בעברית.

העלייה לארץ ישראל 

בשנת 1967 בהיותי בן 10, הוחלט על ידי הוריי, שעולים סופית לארץ ישראל. ההחלטה התקבלה בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים בארץ באותה השנה, למרות שלא היו השלכות כלפינו בעקבות המלחמה, ההחלטה היתה סופית ונחרצת.

הכנת הדרכונים והטיסה נעשו בשקט ובדיסקרטיות. כחודשיים לאחר המלחמה היינו בדרך לישראל.

דוד ביטון בגיל הבר מצווה עם אמו סול, שנת 1970, הבר מצווה נערכה באולם ההסתדרות ברמלה 

אמי ואחיותיה בישלו  ל-200 המוזמנים. אירוע לתפארת.

סבא דוד בשרות הצבאי 1976, תמונה ימנית – על הטנק מחזיק תת מקלע 0.5,

תמונה שמאלית – שריונר על הטנק, בבית הספר להנדסה ימית בזיקים

סבא דוד בהיותו חייל, בבר מצווה של אחיו בבר בכותל המערבי, השנה: 1977

סבא דוד ביום חתונתו עם אשתו יפה, השנה 1979

תמונות משפחתיות  – חנוכה

דוד ויפה ביטון – כאן עם ארבעת בנינו – מימין גדי, שי, ליאור הנכדה חושן ובן הזקונים ניר

תמונות במסגרת פעילות בתוכנית הקשר הרב דורי

קישור לסרטון – דוד ביטון מספר על החיים במרוקו

קישור לסרטון – דוד ביטון על העלייה לארץ ישראל

קישור לסרטון דוד ביטון על הצבא, עבודה ונישואין

קישור לסרטון דוד ביטון על השכנות הטובה במרוקו

קישור לסרטון דוד ביטון על ילדותו

קישור לסרטון, דוד ביטון על בית הספר

קישור לסרטון, דוד ביטון על  אורח החיים

הזוית האישית

סבא דוד: הקשר הרב דורי הוא מבחינתי קשר חשוב ומיוחד בין הדורות, הדור שלי שמתחיל משנת 1957 לבין הדור הנוכחי של הנכדה שלי ליהיא, ושל התלמיד שון, תלמידי כיתה ה'3 בשנת 2023. חשוב מאוד שהדורות ילמדו מהעבר שלי, על הקשיים אז ועל כל הדרך, על הדברים הטובים שהיו וגם על הפחות טובים.

הלימוד שעברנו יחד במפגשים בקשר הרב דורי עם המורה שרון אדם בבית הספר נגבה,ראשל"צ, היו מרתקים, מיוחדים מהנים ונותנים השראה בין העבר לעתיד. אני מקווה שההיסטוריה של העבר שלי תעניק ידע והשראה להווה ולעתיד. התקווה שלי שהדור המיוחד והמקסים של היום ימשיך את הדרך להצלחות ולעתיד טוב.

ליהיא הנכדה: זאת חוויה מהנה ומיוחדת, היה מאוד כיף להיפגש עם הסבים והסבתות. וזאת חוייה בלתי נשכחת. זה היה מעניין לשוחח ולדבר.

שון: היה מאוד כיף ומהנה לדבר, לשוחח, לכתוב ולגלות דברים על הסבים והסבתות וגם לשמוע מהם סיפורים על חייהם.