מאגר סיפורי מורשת

העלייה בשנת 1951

הורי ז"ל עלו מעירק לארץ לאחר שהשאירו שם את כל רכושם. ביום חמישי בלילה נחתו בארץ והוסעו למחנה העולים – שער העלייה בחיפה שם נקלטו באוהלים. למחרת בבוקר נולדתי בבית חולים רמב"ם שבחיפה. ההתאקלמות באוהלים הייתה קשה מאחר והיה חורף קשה באותה שנה.

כעבור מספר חודשים, הסיעו אותנו לטבריה וגרנו שם במשך שנה ובתום השנה עברנו לגור בזיכרון יעקב. להורים לא היו מקומות עבודה קבועים אי לכך הפרנסה הייתה קשה. בצריף גרנו 5 נפשות למרות הצפיפות הנוראה שמחנו בחלקנו.

כעבור 5 שנים עברנו לגור בשיכון שנבנו על ידי חברת "עמידר". הבתים לא חוברו לחשמל, בכל ערב אמי ז"ל הדליקה עששית כדי להאיר את הבית. אבי ז"ל עבד במפעל ואילו אמי ז"ל הייתה כעקרת בית וגידלה ילדים.

בשנת 1970 לאחר שהילדים גדלו אמי החלה לעבוד בקיבוץ מעיין צבי עד שהגיעה לפנסייה. הוריי גידלו 6 ילדים לתפארת וכולם בנו את ביתם כאן בזיכרון יעקב.

בשנת 1956 עליתי לכיתה א' בביה"ס ממלכתי דתי שנקרא ביה"ס "הרואה" בשיכון דרומי בזכרון יעקב. בכיתה א' פגשתי את עמרם בן כיתתי שכעבור שנים התחתנתי איתו. מכיתה א' עד כיתה ח' למדנו יחד בסיום כיתה ח' כל אחד הלך לדרכו. עמרם למד בישיבה תיכונית ואני למדתי בסמינר למורות.

לאחר שעמרם סיים את שירותו הצבאי ואני סיימתי את לימודי במקרה נפגשנו באוטובוס שנסע מחדרה לזכרון ואז העלנו זכרונות מהעבר ובתום הנסיעה חזרה הביתה החלטנו להיפגש. אותה פגישה הובילה לחתונה והמשכנו לגור בזכרון יעקב. עמרם עבד בבנק לאומי 35 שנים, ואילו אני עבדתי בשירות המדינה כ 25 שנה.

כיום אנו מטפלים בנכדים ועוזרים לילדים.

בשנת 1975 התחתנתי עם עמרם אני עבדתי בשירות המדינה ופרשתי לגימלאות  בגיל 42 פרישה מוקדמת. בעלי עבד בבנק לאומי ופרש לגימלאות לפני 4 שנים. נולדו לנו 4 ילדים. בתי זהבית נולדה בשנת 1980 ואחריה נולדו לי שני בנים, לזהבית יש 3 בנות ובן אחד. ולנתיב בני יש שני תאומים זהים. אריאל בני מתכוון להתחיל את לימודיו באוקטובר השנה. בני הבכור דוד ז"ל נפטר בשירותו הצבאי.

בשנת 2005 בתי זהבית התחתנה וכעבור שנתיים בשנת 2007 נולדה נכדתי הראשונה יהלי שהפכה אותי לסבתא מאושרת. כעבור שנתיים נולדה נכדתי השניה רננה והפכה אותי לעוד יותר מאושרת. כעבור 4 שנים נולדה נכדתי השלישית מעיין שהפכה אותי לעוד יותר מאושרת.

כעבור 4 שנים לפני כחודשיים נולד הנסיך הקטן למשפחת ברוך אוריה דוד זלמן ברוך.

אנו מאחלים לנכדים ולנכדות שיגדלו בשמחה ובאושר בבריאות ואהבה ושיצליחו בכל דרכיהם.

הזוית האישית

יהלי: אני רוצה שכל האחים ירגישו את מה שאני חוויתי עם סבתי כי אני ממש נהנתי לעבוד איתה ואני רוצה שכולם יבלו ויהנו כמוני.

סבתא הרצליה: חוויה מהנה ומעצימה לשהות במחיצת נכדתי מספר שעות בשבוע ונהנתי בכל רגע ורגע מהמפגשים בכיתה ומהמורה רויטל על הידע הרב והנרחב ביישום התכנית ומחברת הסבים והסבתות.