מאגר סיפורי מורשת

סבתא עליזה (ליזט) בלחסן מספרת לנכדתה תהל חנה את סיפור חייה.

נולדתי לאמי חנה ז"ל ולאבי מכלוף ז"ל פרץ בשנת 1955 בישראל בעיר יפו.

הייתי הילדה השמינית במשפחה בין תשעה אחים.

סיפור חיי מתחיל ביום שבו אימא שלי חלתה במחלה קשה ונפטרה. היא נפטרה כשהייתי ילדה קטנה בת ארבע. נשארתי לגור עם אבי ושמונת אחיי ואחיותיי. לאבי היה קשה מאוד לטפל בכל ילדיו לבד, כי אבא לא יכול לטפל לבד בילדים, אבא זה לא אימא!!! ומשום כך, שלחו אותנו למוסדות שונים.

אותי ואת אחותי הגדולה ממני שלחו למנזר. כן, עצוב שתי בנות יהודיות החיות במנזר של גויים. עברנו סבל רב, חיים לא קלים ופשוטים, הן מבחינה רגשית והן  מבחינה פיזית. החיים שם היו קשים, ובמיוחד כאשר כולם וגם אנחנו ידענו שאנחנו ילדות יהודיות.

לאחר תקופה מסוימת, הגיע רב מהעיר יפו, שהוציא אותנו מהמנזר ודאג להכניס אותנו למוסדות יהודיים. שם היו הרבה ילדים יהודיים.

לאחר תקופה עברנו למשפחה אומנת, שבה היו עושים קידוש בשבת, שרים שירים נעימים וזמירות שבת. הם היו משפחה שומרת מצוות. עד היום זכורים לי תפילות השבת והאווירה בביתם…

ב"ה, בגיל 16 הכרתי את בעלי אבנר שיחי', וזכינו להקים משפחה לתפארת: שלושה בנים ובת. עם השנים ילדינו זכו להתקרב לדרך התורה והמצוות להקים בית של תורה. זכינו עד היום ב"ה ל- 24 נכדים כן ירבו…

 סבא אבנר וסבתא עליזה

הזוית האישית

הנכדה תהל חנה: תודה לך סבתא על ששיתפת אותי בסיפור חייך המרתק. מאחלת לך אריכות שנים מתוך בריאות, שמחה והרבה נחת מכולם.