מאגר סיפורי מורשת

שמי עילי כהן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ובחרתי לשתף את סבתא שלי, ציונה צ'צקס ולתעד את סיפורה.

לסבתא שלי קוראים ציונה, היא חוגגת השנה 77 שנים. סבתא שלי נולדה בתאריך 5/7/1945 בארץ ישראל. היא דור שביעי בארץ. המשפחה שלה התגוררה בתל אביב, בכרם התימנים. ההורים של סבתא שלי הם מאיר ופנינה.

סבא רבא מאיר, היה נגר הרבה שנים. הייתה לו נגרייה מאוד גדולה בתל אביב. אפילו הדוד שלי, אח של אימא, שגם לו קוראים מאיר (על שם הסבא) עבד אצלו בנגריה המון שנים. פנינה, סבתא רבתא שלי, אמא של סבתא שלי, הייתה עקרת בית ועסקה בעיקר בגידול הילדים.

סבתא ציונה נולדה וגדלה בתל אביב, כילדה היא זוכרת שהלכה לגן פרטי ואחר כך לגני עירייה. סבתא למדה בבית הספר "גאולה" שבתל אביב עד כיתה ח'. היא לא השלימה את לימודיה בבית הספר התיכון היות ונאלצה לצאת לעבודה ולסייע כלכלית למשפחתה.

כילדה, אהבה סבתא שלי לשחק בבובות. היא שומרת חלק מהבובות אצלה עד היום בבית. הבילוי המועדף עליה כמשפחה היה ללכת לים. מידי סוף שבוע היא הייתה צועדת עם משפחתה, ברגל מיפו ועד לחוף הסלע בבת ים, שם היו מבלים את מרבית השבת.

כשסבתא הגיעה לגיל צבא בשנת 1963, היא התחתנה עם סבא שלי (דינו) ולכן לא שירתה בצבא, כי נשים נשואות היו פטורות משירות צבאי. בסוף שנת 1963 נולדה דודה שלי, מרינה. באותה התקופה הם גרו בדירה ביפו, יחד עם אימא של סבא דינו. בשנת 1968 נולד דוד שלי, מאיר ובשנת 1973 נולדה אימא שלי, צחית.

העיסוק העיקרי של סבתא שלי היה תפירה. היא עבדה כתופרת מקצועית במשך שנים. לסבתא שלי יש מספר פריטים ששמרה מהעבר שלה למשל: תיק כלי התפירה של אימא שלה. אגרטל מאימא שלה וכמובן הבובות שבהן אהבה לשחק בילדותה.

 תיק כלי התפירה שעבר לסבתי בירושה מאימא שלה 

לצערי, לא מצאנו תמונות ילדות של סבתא שלי. היות והכל נשרף בשריפה שפרצה בביתם באחת השנים.

כיום, סבתא שלי מתגוררת עם דודה שלי, מרינה, בביתה שבראשון לציון. היא גרה אצלה ביחידת דיור נפרדת הצמודה לביתם. אנחנו נוהגים לבקר אצלה ולאכול איתה ארוחת שישי מידי שבוע.

הזוית האישית

עילי: שמחתי לעשות את העבודה הזאת עם סבתא ולשמוע את סיפוריה, כי למדתי הרבה עליה הרבה דברים שלא ידעתי. לפי דעתי צריך להמשיך עם הפעילות הזו של תכנית הקשר הרב דורי, מפני שזה חשוב שנדע על העבר של המשפחה שלנו.

סבתא ציונה: אני שמחה מאוד שלקחתי חלק בתכנית והשתתפתי יחד עם עילי, כי היה לי כיף לשתף את נכדי בסיפורי העבר שלי.