מאגר סיפורי מורשת

שמי זהבה – מלכה דן (ירושלמי).  אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי. במסגרת זו תועד סיפורי.

נולדתי בפתח תקווה – עד כיתה א' גרתי בכפר מלל, אח"כ עברנו לקלמניה ליד שדה – ורבורג. קלמניה הייתה שכונה באזור השרון, שהייתה בהתחלה חווה חקלאית שהוקמה בשנת 1927. (משנת 1995, נבנה במקום זה המדרשה לאמנות של מכללת בית ברל).

שתי שמותיי הפרטיים הם על שם הסבתות.

בילדותי בכפר מלל

אבי אברהם אייברזון, מלודג' פולין. אבי הגיע ארצה באופן לא חוקי, בעלייה הבלתי לגאלית, דרך סיביר ורוסיה. אמי הרטה – קיינר, מפרנקפורט גרמניה, הגיעה לארץ ועברה לקרובים שלה ברמת גן. הורי הכירו ונישאו בארץ.

זיכרונות ילדות

מימי ילדותי זכורה לי חנות המכולת בה קנינו את המצרכים. קנינו במכולת מצרכים בסיסיים, לכבוד שבת היתה אימא מכינה עוגת לייקח. בשכונה שלנו בית הכנסת היה בקרבת מקום, כך גם בית ספר היסודי בו למדתי – בצופית. היו לי חברות  מהיישובים בסביבה מצופית , גן חיים, שדה ורבורג ובית ברל.

 ילדות בכפר מלל

יחד עם חברותיי שיחקנו במשחקים שהיו מקובלים אז, המשחקים היו: מחבואים, תופסת, 4 אבנים, מחניים.

את רוב המקצועות בבית הספר אהבתי, המשמעת היתה בסדר, לא היתה תלבושת אחידה ולא חדר אוכל. בחצר היה מגרש למשחקי כדור. היו טיולים בסביבה הכפרית – היה בית – אריזה לתפוזים לא רחוק מבית הספר והיו גם טיולים שנתיים. היו לנו ממתקים וחטיפים שהוכנו בבית, כמו קליפות תפוזים מסוכרים, עוגיות למינהם.

 תמונת מחזור מתקופת לימודיי בבית הספר

למדתי בתיכון מקצועי להיות אופטומטריסטית ועבדתי בתל אביב ברחוב טשרניחובסקי פינת אלנבי, מרכז העיר עד לנישואיי.

נולדו לנו ארבעה ילדים וכרגע יש לי גם שמונה נכדים נחמדים ונפלאים.

זמן קורונה – עבר ולא בקלות. יצאתי לגמלאות – הביאה אותי להתעסק יותר בתחביב האהוב עליי – והוא הגינון, כך שהזמן עובר מהגינה למטבח וחוזר חלילה – בין לבין מבקרת את הנכדים.

המסר שלי: להיות אופטימיים ולהתעניין בסביבה.

הזוית האישית

סבתא זהבה: אהבתי להשתתף בתוכנית יחד עם נכדי שגיא להכיר את בית הספר שלו ולספר לשגיא את סיפור חיי.

שגיא: נהנתי להשתתף עם סבתא זהבה בתוכנית ולשמוע את סיפוריה